סיפורו של ניסן קנטרוביץ'

nisanמעובד על ידי יהודית עברון, מתוך פנקס קלצק, מאת יעקב קנטרוביץ', עמ' 54-46

כאשר אך בא ניסן לארץ ישרואל בשנת 1880, נזדרז ושלח לקראת השנה החדשה ברכת שנה טובה על ידי מאיר טויבנהויז, שנסע אז לרוסיה בשליחות איכרי הגליל העליון והתחתון. מאיר נתקבל בסבר פנים יפות על ידי רב העיירה, ומסר לו את הברכה כדי שיעבירנה לקרובי משפחתו. פתח הרב מקלצק את כתב הברכה, והנה מצא בו דברי גנאי נגד הצאר ושלטונו:

"אין פדות ואין ישע
בארץ רוסיא, מקום הרשע
שם העם נרמס כסוחה
הבה נלכה עם חלכה
ופה בארצנו נמצא המנוחה"

נפחד הרב מחרוזים אלו, שהיו בעיניו כ"מהפכה" נגד "המלכות", ולא הניח לר' מאיר טויבנהויז לדרוש בבית הכנסת בקלצק, ואף לא הרשה לו להתקשר עם גבאי בית הכנסת שיאספו ב"קערות" בערב יום הכיפורים כספים לטובת איכרי הארץ.


הוביל את המרד כנגד פקידי הברון רוטשילד

סייר את הארץ ועבר הירדן, מטעם הברון רוטשילד, וגאל שטחי קרקע רבים בסביבות עזה. עם הזמן, פתח במערכה נגד פקידי הברון, בלויית חברו יהושע ברזילי, ועורר את האיכרים למרוד במשרתיו של הברון. אירוע זה כונה בשם "מרד הבילו"יים", ומספר לנו על כך מ. טויבנהויז בספר "בנתיב היחיד":

"שני הקלצקאים, מכונים בפי פקידי הברון "ניהיליסטים", כך הם נקראים גם בפי כל אלה הסובבים את הפקידים: המזכירים, הגננים, המשגיחים, הרוכבים, העגלונים, הרופאים וכו'. כאשר הקלצקאי, "הניהיליסט" הרוסי, החליט כי יספר ברבים, למען ש"ידע העולם" מה שמתרחש פה באה"ק בין היחסים של פקידי הברון לאיכרים, הרי כמובן זו בלבד "ניהיליזם". אך יהושע ברזילי כמו ניסן קנטרוביץ', הם שניהם אנשים בעלי רגש, והם עשו כל מה שביכולתם למען הצית את אש המרד, ואם יהושע ברזילי לחם גם בכתב ובעטו – הרי לחם ניסן במעשיו ללא כל פחד ומורך לב ומבלי לחשוש מה יאמרו יוצאי משרתיו של הברון רוטשילד".

נשא לאשה את סימקה בת ר' אליעזר ליפא גלית, ויחדיו, עלו לארץ ישראל

סימקה היתה הכוח המניע העיקרי לעלייתם לארץ. לאחר שעברו ממחוז סלוצק לעיר הגדולה אודיסה, והתברר להם כי המכולת שפתחו חייבת להיות פתוחה גם בשבתות, התקוממה סימה מתוך חרדה לחינוך ילדיה, והעלתה הצעה שהמשפחה תעלה לארץ ישראל.
באותה תקופה, כבר חדרו גם לפינות הנידחות ביותר, שמועות על "חובבי ציון" ועולים לציון, וכל אחד הוסיף עליהן מכוח דמיונות וגעגועיו. השמועות הללו הפכו לתוכן השיחות שהתנהלו אז בבתי הכנסת ובזמן סעודת החג, וכשדיברו בארץ ישראל, נוצצו עיני כל המסובים. גם הקנטרוביצ'ים התעניינו אז בכל פרט ופרט, ורבות התלחשו אז שהדוד ניסן ובני משפחתו עומדים "לתת גט פיטורין לגולה" ולעלות לארץ שבה "פורחים האתרוגים ואפשר לסחור בצימוקים ובשקדים".
בשנת 1885 (תרמ"ה), עלתה המשפחה לארץ. הזוג סימה וניסן קנטרוביץ', היה מטופל בארבעה ילדים קטנים, וההון שבידיהם – רובל אחד. בדרכם באניה, נזדמנו עם שני חובבי ציון שנסעו לתור את הארץ ולבחון אפשרות השתקעותם בה. הם הציעו לסייע למשפחה להגר על חשבונם ל-אוסטרליה, ארץ הפרנסה השופעת, ובינתיים – אמרו – יבואו לארץ ישראל רווקים צעירים שיחיו את השממה, "ואתם תספיקו במשך הזמן לחנך שם את ילדיכם ולהתעשר, ואז תשובו…". ניסן החל לבחון את האפשרות, אך סימקה אשתו, סרבה בכל תוקף וכך אמרה לו:

"אם רצונך בכך, סע למקום שלבך מושך אותם. אבל אני וילדיי מקומי בארץ ישראל, בתקווה ואמונה כי לא נמות אלא חיה נחיה!".

באהבה רבה קיבלה סימה את כל תלאות וייסורי העלייה בקשים, החל מדיור בצריף פח חלוד על חולות יפו, וכלה באובדן שתי בנותיה הרכות מרעב בשל תנאי החיים הקשים וחוסר הפרנסה. ואז נתרחש נס. ניסן קיבל עבודה בנמל יפו. יהודי יחידי היה בין הערבים מ"מבכריה", ואף כי לא ידע לדבר עמהם, כי לא הבין ערבית, היה מתערב בקהלם עד אשר למד את שפתם ואורחותיהם על בוריים, אך כל אותו הזמן שאף לאדמה משל עצמו. געגועים אלו לאדמה, לא היו רק פרי כיסופים לארץ הקודש, אלא גם אהבת איכר מדורי דורות לעבודת האדמה. וכך כתב עליו משה סמילנסקי: "אך דרך ניסן על סף הארץ, והוא מנשק את רגבי אדמה בפראות כזו, שכמוה לא ראיתי מעודי". ומוסיף ידידו ר' מאיר – "יש דברים שמורשים עמוק בלב האומה והם כמורשת אבות. אהבת האדמה היא אחד מהם". ואכן, כאשר נזדמנה לו עבודה אצל אחד מאיכרי ראשון לציון – עבר לשם עם משפחתו, ללא היסוס.

וכך זה היה – לעולים האשכנזים החדשים שנאחזו אז בואדי חנין, חסרו מתפללים למניין, והרב נפתלי הרץ, נתן לו לניסן מכתב המלצה, המעיד עליו כעל בן כפר המוכשר לעבודות חקלאיות, והפנה אותו לראובן לרר, מייסדה של נס ציונה. אמנם לא היה ביכולתו של לרר לספק לו דירה ועבודה, אך הוא המליץ עליו לפרדסן ערבי, שהמציא לו עבודה וקורת גג בין ראשון לואדי חנין. סימקה היתה מלקטת זרדים וענפים בסביבה לצורך אפיית לחם, וניסן היה מקבל בישליק ושתי פיתות עבור יום עבודתו, אותן היה מביא הביתה בשלמותן. בינתיים החלו בבניינה של ראשון לציון, וניסן נכנס בה לעבודת הבניין והשמירה. בהתגוררם בראשון לציון, נולד להם הבן הראשון במושבה, אשר זכה לשם "נחמיה". מגורים ניתנו למשפחה בבית הבאר בואדי חנין, במרתף אפל ומעליו בריכה. התנאים היו קשים ביותר, וכאן המשיכו לטכס עיצות כיצד לגאול את הקרקע בסביבה, ולהקים יישובים חופשיים מאפוטרופסות, ללא השגחה של פקידי הבארון רוטשילד. לימים, הצליח יהושע חנקין לקנות קרקע במקום לא רחוק, ובה באר מים. ניסן רכש לו חלקה באדמה "דוראן", והיה עם מניחי אבן הפינה למושבה החדשה רחובות "כי הרחיב ה' את גבולנו".

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

"מנוחה ונחלה" ברחובות

בשנת 1890 (תר"ן), החל ניסן לבנות במו ידיו את ביתו במקום. בגבעה סמוכה חצב אבנים, ובהן השתמש לבנייה. הגבעה בה חצב נודעה אחר כך ברחובות בשם "גבעת האהבה", ושם נהגו זוגות צעירים לטייל כעבור שנים. הבית שבנה ניסן, היה אחד משני הבתים הראשונים ברחובות, ומקומו ברחוב יעקב פינת הרצל, בקרבת הבאר. עוד בטרם נסתיימה בניית הבית, התעקשה סימה לבוא ולגור בו עם ילדיה, ובכללם נחמיה התינוק. כשהחלו לבנות את הבאר הראשונה בלי רשות, הגיעו שליחי השלטון התורכי למנוע את החפירה הבלתי חוקית. או אז נתייצבה סימקה בראש קבוצת נשים, שנצטיידו במגרפות ובמקלות, וגרשו את שומרי החוק בחרפה. בבית זה נולד עוד בן למשפחה, וקראו שמו רחביה, על שמה של המושבה החדשה – רחובות. היה זה הבן הראשון שנולד במושבה. בעקבות קנטרוביץ', החלו לאט לאט הולכים ונבנים בתים קטנים לבנים נוספים, בין הפרדסים, והם עטורים גינות ירק קטנות. כאחוז חלום, התהלך ניסקה ברחבות. יהודים מפולין ומרוסיה החלו באים ונאחזים בקרקע, הימים הקשים עברו, דומה היה כי הגיעו למנוחה ולנחלה, והוא מפזם לעצמו את החרוזים הבאים:

"עלינו, עלינו
לשדות ולכרמים עלינו
פה כבר חרשנו
שם כבר זרענו
אך עוד לא קצרנו."

ניסים וגם חברו הטוב נח'קה שפיר, שכינה עצמו "בר-נש" – היו מתחברים בחיבור שירי מחרשה ושירים אחרים עבור האיכרים ביהודה. היה זה נח'קה שחיבר את הפזמון המפורסם:
"יח-ח-לי-לי, יע-ממ-לילי", שהפועלים שרו במשך שנים רבות, וניסקה חיבר שירים גם בשביל הפועלים התימנים שעבדו עבודות אדמה ואחר כך נאחזו באדמת רחובות.

אהבת האדמה

המשפחה, שאהבת האדמה היתה נטועה בנפשם, התמסרה בכל חום לבם לעבודת האדמה ולחינוך ילדיהם ברוח זו. לזכותו של ניסן יש גם לזקוף את השפעתו ופעולתו לרכישת אדמות כפר סבא. הוא ובני משפחתו חיו בצמצום רב, במידה רבה התפרנסו על משקם, וכל פרוטה שנחסכה, שימשה להגדלת השטח הקרקעי והמשק. בבקיאותו הרבה בחקלאות, עבד ניסן גם כמנהל עבודה ומדריך חקלאי בחברת "אגודת נטעים" בחדרה ובסג'רה. הוא אף נסע לעבר הירדן, כדי לחקור את הצמחייה והאפשרויות החקלאיות להתיישבות יהודית שם. טיפל בענפי חקלאות שונים.
הוזמן לועדת הנהלת "חובבי ציון" באודסה לשם התייעצות בשאלת התיישבות חקלאית בא"י.
מלבד הפלחה, בני המשפחה הצטיינו ככורמים טובים ומפיקי יין וקוניאק משובח מפרי כרמם. את זמנם היו מחלקים בין העבודה הגופנית המפרכת, לבין בית הכנסת, גמילות חסדים ולימוד תורה לשמה. החלק הרוחני והגשמי השתלבו בהרמוניה נאה בדרכי חייהם, עד ערוב ימיהם.

 

התנפלות ערביי זרנוגה

כשהיתה ההתנפלות הידועה של ערביי זרנוגה על רחובות, היה הכרח להזעיק לעזרה את פועלי היקב בראשון לציון, שהיו להם גם כלי נשק נסתרים. אולם הדרך לזרנוגה היתה חסומה על ידי ערבים מזוינים. שם ניסן נפשו בכפו, קפץ על פרדה, כשהוא יורה בכלי נשקו על ימין ועל שמאל, ופרץ את המחסום. בהגיעו לראשון לציון, אחז בחבל של פעמון האזעקה בכוח, והיה צורך לחתוך לעזרה את את החבל כדי לשחררו מאגרופיו הקמוצות של המזעיק.

 

במלחמת העולם השניה, כיהן כ"מוכתר" של רחובות

והנה פרצה מלחמת העולם הראשונה וניסן קנטרוביץ' נתמנה על ידי הועד ב"מוכתר" של המושבה רחובות, בזכות ידיעתו הרבה את השפה הערבית. ואמנם היה זה מחזה סוריאליסטי – בן קלצק יושב בערבים בחצרו, וסביבו בידואים, סוסותיהם קשורות אל העצים שבחצר, והם מתדיינים עם המוכתר של רחובות, בעוד הוא מנסה לפשר בין שבטים שונים ולהניח את דעתם בתבונה.

 

נאשם בתור מחביא "פארארים" (משתמטים מהצבא התורכי), והוגלה לדמשק

אך כל חוכמתו ותבונתו של קנטרוביץ' לא עמדה לו בפני ג'מאל פחה העריץ, אשר חשש כי מוכתר זה מתערב יותר מדי במריבותיהם של הבידואים, והוציא את דיבתו כי הוא מסתיר "פארארים" (משתמטים) בביתו. יום אחד קראוהו מרחובות לירושלים, והודיעו לו, שהוא אסור מטעם ג'מאל פחה -ומשם נשלח תחת משמר של צבא לחאן באשא בדמשק, יחד עם ברוך וינר ואברהם שפירא. אך גם במאסרו לא עזבה אותו עליצות רוחו, והוא היה מחבר גם שם שירים עליזים, שנתחבבו על האסירים כולם, ובכללם אסירי ניל"י.
נפטר ברחובות, בשנת 1941 (תש"א).

ניסן קנטרוביץ'
הכתובת על המצבה: פ"נ ר' ניסן בן ר' דוד קנטרוביץ' בשנת השמונים ושבע לחייו, מראשוני גואלי אדמת רחובות ובוניה, נפטר י"ח אדר תש"א, תנצבה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרטים נוספים: משפחת קנטרוביץ', אתר ראשונים, רחובות
ניסן קנטרוביץ', אתר ראשונים, רחובות
סימה קנטרוביץ', אתר ראשונים, רחובות
אנצ' לתולדות היישוב, תדהר
זיכרונותיו של ניסן קנטרוביץ'

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s