שמעון פרס האיש שמעודו לא שירת בצה"ל – מנווט את אריאל שרון בנתיב האבדון של מדינת היהודים

  • שמעון פרס, שמעודו לא שירת בצה"ל ולא נטל חלק בקרבות מלחמות ישראל- הפך יועץ אסטרטגי לאריאל שרון בפינוי יהודים בארץ ישראל.זו רק ההתחלה, הוא מכריז: "טעות לומר שעזה תחילה, זה עזה סוף…ההתנתקות היא בסה"כ ההמשך של הסכם אוסלו". (ראיון ל-Y NET).
  • לפני ארבע שנים – מגלה פרס – ניהלתי משא ומתן עם אבו עלא – בידיעתו של אריק . כשהגעתי להסכם עם אבו עלא, אריק אמר לי, שמע, אני מסכים עם כל מה שכתוב כאן. אני רק חולק על התאריכים שהצבת…
  • שמעון פרס הפך מורה דרך לפלסטינים מתחת לאפו של שרון – מה שמסכם שרון עם אבו-מאזן הופך פרס על פיו עם אבו דחלאן. מפלגת העבודה בהנהגתו איבדה את צביונה הציוני ואת ערכיה הממלכתיים והפכה למפלגה של מיעוטים ושמאלנים
  • כשנולדה לו נינה שמר זאת בסוד, כדי "לא להדגיש את גילו המופלג".
  • מודל החיקוי שלו הוא בן גוריוןונושא הערצתו, משה דיין, שזלזל בו בפומבי.
  • תחביבו: משחקי מילים ריקים מתוכן , כמו, "ג י ר ו ש – ז ו ה צ ל ה"
  • "תרגיל מסריח" נוסח 2005 שוב כשל – הפעם במפלגת העבודה
  • חשיפת הזיופים לקראת הפריימריס – קללת הגורל המלווה את פרס לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו – מ ס ף הניצחון אל נקודת ה ב ר א ש י ת
  • "היו"ר פרס" תופעה מוחשית לפתגם, "שאין דבר קבוע יותר מ ה ז מ נ י

הוא לא שירת בצה"ל אפילו יום אחד.
לא השתתף בשום פעולה צבאית במלחמת השחרור

ואף לא באחת ממערכות ישראל. על מלחמת הקוממיות השקיף פרס ממקום מושבו המרווח במטה הכללי שעל שפת ימה של תל אביב; יחד עם עוד אחד עשר מבין עובדי המטה טיפס במאי 1948 על גג "הבית האדום", נשבע אמונים לצה"ל, קיבל כרטיס מגויס (השמור עמו בגאווה עד היום), ובזה תמה פארסת הגיוס של שמעון פרס ועמה הפרק הצבאי בחייו. לתמהים מקרב תומכיו הוא יודע לספר, "שפעמיים, במרוצת מלחמת השחרור, ביקש לעבור ליחידת שדה – ובקשותיו נדחו על ידי בן גוריון…" למרבה הפלא, אין שום מסמך המאשר זאת. אך נראה, שנושא השתמטותו מהשירות בצה"ל מעיב לא מעט על תדמיתו הפוליטית המושלמת , כפי שרוצה היה לשוותה בעיני עצמו ובעיני קהל הבוחרים. בראיון עיתונאי עם כתבת ידיעות אחרונות, אמירה לם, ב-17 ביוני השנה, הוא נזכר לספר, שבין הדברים המעטים שהוא מצר עליהם היה סירובו להיענות להצעתו של הרמטכ"ל הראשון, יעקב דורי, "לקבל דרגה של סגן אלוף" (סתם כך, בלי לשרת בכלל בצה"ל, בתוקף שירותו כפקיד במשרד הביטחון…). מאחר שר"א יעקב דורי נפטר לפני 32 שנה (ב-1973), העדות היחידה לכך היא זו של המספר…אך מאלפת עוד יותר הסיבה לצערו של פרס על "שסירב לאותה הצעה", וכך הוא אומר לכתבת המראיינת: "יכול להיות שבגלל שלא היו לי דרגות על הכתפיים חסרו לי מדי פעם 10 אלפים או 15 אלף קולות…" הנה סוף סוף נפתרה חידת ה מ פ ס י ד ן הנצחי בכל מערכת בחירות. חסרו לו רק דרגות הקצונה של צה"ל  ל ה צ ט ע צ ע בהן, כדי לזכות במערכות הבחירות. עיטורי כבוד שברוב צניעותו "סירב לקבל" כשהוצעו לו. שירות סדיר בצבא ככל אזרח במדינה לא עלה כלל בדעתו.

ממשלת שרון פועלת בשני ראשים

שמעון פרס, השיל מעל פניו את המסכה הציונית האקטיביסטית שעטה בתחילת דרכו ב"צעירי מפאי". עיקר עיסוקו כיום של המשנה לראש הממשלה באיסוף כספים ותרומות לשיקום הפלסטינים ו"גאולת" אדמות גוש קטיף מה"כובשים היהודים".
ב-11 למאי השנה, בראיון חג ל- Y-NET מכריז פרס: "לא מבין את הקולות בישראל שקוראים להרוס את בתי המתנחלים בעזה אחרי הפינוי…שירקדו על הגגות…מה אכפת לנו…?"

ב-3 ביוני הוא מבשר על הקמת קרן שתסייע למאה אלף משפחות פלסטיניות במצוקה…"כל משפחה פלסטינית תקבל מהקרן החדשה 100 דולר לחודש…"
בעוד ראש הממשלה, שרון, מקיים מגעים עם אבו מאזן להריסת בתי המתנחלים על ידי ישראל ולפינוי ההריסות על ידי הפלסטינים – מנהל שמעון פרס דו שיח נפרד עם אבו דחלאן, השר הפלסטיני לעניינים אזרחיים. רשמית, "דנו השניים בנושא שיתוף הפעולה האזרחי והכלכלי בין ישראל לרשות הפלסטינית", אך מיד לאחריה שב פרסוקורא, שלא להרוס את הבתים ולהותיר את חממות המתנחלים בשלמותן, כדי שיוכלו לסייע בפרנסתם של אלפי משפחות פלסטיניות. כמו כן, הודיע "על נכונות לסייע בפיתוח התיירות לאורך חוף רצועת עזה והציע להקים מסוף גבול חדש בין רצועת עזה לרפיח, כדי שישמש למעבר סחורות". ( חדשות MSN).

פרס "הבלתי נלאה" הפך מורה דרך לפלסטינים מתחת לאפו של שרון, והללו לא איחרו לקלוט את הרמז. לא חלפו מספר ימים מפגישת שרון-אבו מאזן, ומוחמד דחלאן (איש שיחו של פרס) מכריז חד משמעית: "לא נפנה את ההריסות. ישראל צריכה לפנות את הריסות ההתנחלויות!" ונאמנו של פרס, השר חיים רמון, אומר ל-YNET: "כל הסוגיה לא ברורה כרגע…יש הסכם עקרוני, אך בינתיים, יש עוד הרבה מכשולים בדרך… הכול באוויר. ..קשה לי לראות לאן יפונו ההריסות בעזה, ואם הן יפונו אלינו – אז לא עשינו כלום". המסקנה המתבקשת: לא להרוס את המבנים. בלשכת ראש הממשלה, לעומת זאת, מסרו, "כי הנושא סוכם חד משמעית בפגישת שרון עם אבו מאזן". אשרי המאמין.

המאבק המתמשך של "הצעיר הנצחי" ב"זקני" מפלגתו

בגיל 35 ניהל פרס מאבק עיקש נגד הנהגת "הוותיקים". הוא נמנה אז על קבוצת "הצעירים הביצועיסטים". יריביו לעת ההיא היו בגילאי ה-50-60 : פנחס ספיר (52), פנחס לבון (54), אבא אבן (43),לוי אשכול (63), משה שרת (64).
לעזרתו גייס אפילו את דה גול: "בניגוד לחבריי במפא"י" – העיר בציניות – "דה גול סבור שגיל 67 איננו הגיל, שבו מתחילה תסיסת הנעורים כי אם הגיל שבו פורשים מהחיים המדיניים…".

ההיסטוריה חוזרת על עצמה לעתים בצורה אירונית: בשנות ה-80 לחייו מנהל פרס קרב מאסף נואש נגד אותם הגילאים. רק הדמויות התחלפו: עמרם מצנע (60), אהוד ברק (63), מתן וילנאי (61), עמיר פרץ (53), בנימין בן אליעזר (69). הוא עצמו "צעיר" בן 82 מוסיף לדדות בביצה הפוליטית בדרכו המובסת אל פסגת השלטון. הפעם לא כ"ביצועיסט מלחמתי" אלא באצטלא חדשה של "רודף שלום" המטיף ל"מזרח תיכון חדש", "שמוכן אפילו לטאטא רחובות עבור השלום". "הוא מזדקן ועצבני ואי אפשר אפילו לדבר אתו", אומר פואד בן אליעזר: "הגיע זמנו לשבת בבית ומשם להעניק לנו את עצותיו…".  אפילו בנו, יוני, קורא: "אבא, לך הביתה…די מספיק…עשית את שלך…הגיע הזמן שיכנסו צעירים יותר לפוליטיקה…" (מקומון – זמן מעריב). 

מודל החיקוי העיקרי שלו הוא בן גוריון ונושא הערצתו הנצחי – משה דיין

לאורך כל מסלול הקריירה הפוליטית שלו לא הגה שום רעיון מדיני מקורי משל עצמו. הכול שאוב מאחרים, חיקוי מתורגם למציאות הישראלית. בתום כל פגישה עם אישיות מפורסמת בעולם הוא אץ לרשום ביומנו אילו רעיונות חדשים דלה מאותה פגישה, כדי לשוב ולהציגם כרעיונותיו המקוריים. מעת לעת הוא גם מחקה את דרך התנהגותם, את אופי תגובותיהם, את צורת דיבורם של מדינאים מאנשי שיחו. לזמן מה הוא אף סיגל לעצמו קול עמוק וצרוד כקולו של הנרי קיסינג'ר.
אולם מודל החיקוי העיקרי שלו היה ונותר, דוד בן גוריון.

עוד במערכת סיני הראשונה ב- 1956 – שפרס היה מיוזמיה העיקריים – דימה עצמו בעיני רוחו ל י ו ר ש ו של בן גוריון ואף ציין ביומנו, שאישיות צרפתית ידועה הצביעה עליו בתור שכזה. ואכן, בהופעותיו במרכז מפלגתו ובכנסת הוא מנסה מדי פעם לחקות את קולו התקיף והנמרץ של בן גוריון, כדי לשתק את יריביו, אך כרגיל מעלה חרס. חיש מהר למד, שאולי ניתן לחקות את דרך דיבורו ואת תנועותיו של מורו ורבו, אך לא את א י ש י ו ת ו. ושמעון פרס, למרבה הצער, איננו ולא יהיה דוד בן גוריון. ושום הופעה קרקסית לא תשטה בציבור, כי בחושו הבריא ידע תמיד להבחין בין מקור לזיוף.

אם זקוק היה להוכחה, קיבל אותה במרכז מפלגתו, שעה שעלה על הבמה, כדי למחוק אחת ולתמיד את כינוי ה מ פ ס י ד ן שדבק בו (לאחר שחזר והפסיד בכל מערכת בחירות – פנימית או חיצונית) וזעק בכל כוחו, כשהוא מחקה כמיטב יכולתו את קולו הרועם של בן גוריון: "האם אני 'לוזר' "? וחברי המרכז השיבו פה אחד: "כן! כן!"

נושא הערצה אחר שלו היה משה דיין, שאותו ניסה לחקות, ככל שרק עלה בידו. ביום השבעתו של דיין כשר החקלאות, ב-17 בדצמבר 1959, רשם שמעון פרס ביומנו: "משה נראה חגיגי מאוד בחליפתו הכהה, שעניבה אדומה מפארת אותה. הוא יפה להפליא ואישיותו מתבלטת מחדש בנסיבות שונות לחלוטין…"  "הגדר הטובה" בין ישראל ללבנון ב-1975 (שפרס כה הרבה להתפאר בה) לא הייתה אלא חיקוי, באיחור של שמונה שנים, של "הגשרים הפתוחים" שהגה משה דיין ב-1967.

"הוא אהב והעריץ את דיין כל השנים", כותב מתי גולן בספרו, "פרס", "אולי משום שדיין היה כל מה שהוא רצה להיות – ולא יכול". דיין, לעומת זאת, רק לעתים נדירות יצא להגנתו של פרס, או אמר עליו מילה טובה. גם כאשר הזכיר אותו בדיבור או בכתיבה היה זה כמי שכפאו שד".

ערב מלחמת ששת הימים לחם פרס כארי במסגרת רפ"י (רשימתו של בן גוריון שהתפלגה ממפא"י), למינויו של דיין כשר ביטחון. כשהלחץ הציבורי עשה את שלו, ודיין קיבל את תיק הביטחון – המתין פרס בדריכות לקריאה טלפונית ממשה לשמש כסגנו, "כשהצלצול בושש לבוא", סיפרה לי חברת הכנסת לשעבר, חנה למדן, "פנתה משלחת עסקנים מרפ"י אל דיין לברר פשר "העיכוב" אלא שדיין השתיקם בבת יד: הדבר אינו בא בחשבון…אל תעזו להעלות שוב את הנושא, כדי לא לפגוע בכבודו של שמעון…"

תחביבו: משחקי מילים ריקים מתוכן

הוא אוהב משחקי מלים, לעתים עד כדי גיחוך. למטבעות הלשון: "חרות היא עבדות", "מלחמה היא שלום" של ג'ורג' אורוול בספרו "1984" – נוספה ססמה חדשה מפיו של שמעון פרס: "גירוש הוא הצלה". בסיורו בקיבוצי עמק יזרעאל חלק המשנה לראש הממשלה על ססמת המתנחלים, "יהודי אינו מגרש יהודי", "זה איננו גירוש – טען – אלא הצלה… תוכנית ההתנתקות היא הזזת יהודים משטח לא ישראלי אל תוך מדינת ישראל, כדי להביא ביטחון ושלום לאזרחיה…" אתה הבנת זאת, ברוך ?!

בדיון בהצעת החוק שאוסרת על עמיר פרץ לכהן במקביל כיו"ר ההסתדרות וכחבר בכנסת – העלה שמעון פרס עוד אחד מרעיונותיו המבריקים:  "לאסור במקביל גם על שר האוצר להיות חבר כנסת…" הנימוק: שר האוצר שומר על ההון – ומזכיר ההסתדרות שומר על העובדים. הדברים הוציאו מכליו את ח"כ יוסף לפיד: " זאת האמירה המשונה ביותר שאי פעם שמעתי, בדומה לכך ניתן לומר, ששר הבריאות מייצג את המחלות… " 

הפגנת נוכחות חלק ממלחמת ההישרדות

ככל שהלכו וקרבו מועדי "ההתנתקות" ו"הפריימריס" – כן התרבו גם הופעותיו התקשורתיות של שמעון פרס. בשבועות האחרונים – שעה שסבר ש"הפריימריס" בעבודה הן מאחורי הדלת – לא עבר עליו יום בלי הכרזה חדשה, בלי איזו אמירת כנף "חכמה". עפ"י רוב נמחקו הללו מהתודעה הציבורית תוך פחות מיממה, אך למחרת באו אחרות במקומן, חדשות לבקרים; נואלות ככל שהיו – היקנו לו פרסום של רגע. וזאת הייתה המטרה: לא לפנות את הבמה הציבורית, לשרוד…לשרוד בכל מחיר.

ביום ראשון 19 ביוני השבוע, מבשרים כלי התקשורת על פגישתו המיועדת של פרס עם שרת החוץ האמריקנית, הגב' קונדוליסה רייס. רשות השידור הממלכתית חוזרת על ההודעה המשמחת כמעט מדי שעה. הפגישה עצמה הייתה בנאלית. פרס שב והלין על מר גורלם של ערביי עזה, אם ישראל לא תאפשר להם חופש תנועה של אנשים וסחורות לאחר ההינתקות. השרה, מצידה, האזינה בנימוס. ואז, בהברקה של רגע, מסונוור מהבזקי המצלמות, עוצם פרס את עיניו ומרעיף נשיקה על לחיה של השרה הנדהמת. כלי התקשורת עטים על המציאה: תמונה אחת תמיד שווה יותר מאלף מלים.

למחרת – יום שני, 20 ביוני – פרס שוב בכותרות: חשיפת הזיופים – בעיטה אל נקודת הבראשית. מסע הפרסומת העצמי צבר תאוצה, ואז – כרעם ביום בהיר – נחשפה פרשת ה ז י ו פ י ם והופכת לו את כל הקערה על פיה. דו"ח הוועדה לבדיקת מפקד המפלגה בראשות השופטת בדימוס, שרה פריש, העלה כי רבע מהמתפקדים החדשים התפקדו בהליך לקוי. "מספר הטפסים הבלתי כשירים הוא בשיעור כה גבוה עד כי לא ניתן בשלב זה לעשות שימוש בתוצאות המפקד", קבעה השופטת. המזכ"ל החדש, ח"כ איתן כבל, הודיע כי ימליץ לדחות הפריימריס לבחירת יו"ר המפלגה לחודשיים, אך הדעה הרווחת היא שהפריימריס יידחו עד לאחר יישום תוכנית ההתנתקות.

שמעון פרס, שכבר ראה עצמו מכהן בסוף שבוע זה כיו"ר הנבחר הקבוע – שוב ספג את הבעיטה, שהוא כה מורגל אליה, "הבעיטה של הרגע האחרון" המחזירה אותו כשהוא על סף הניצחון – אל נקודת המוצא ההתחלתית. אל ה ב ר א ש י ת. זהו סיוט הרודף אותו לכל אורך מסלול חייו, וב-1998 אף חיבר ספר בשם, "בראשית חדשה". לא אסכים לשום דחייה של הפריימריס – הכריז באוזני חבריו. הוא תקף בחריפות את קריאתו של כבל ואמר, כי "אם הבחירות יידחו לכמה חודשים לא תהיה עוד מפלגה…" כשהבין שלא יהיה עוד מנוס מדחייה, הזדרז להבהיר, "שמבחינתו, די בבדיקה בת עשרה ימים, ולכן, ניתן יהיה לערוך את הפריימריס בתוך שלושה שבועות…". למחרת – בעקבת הסערה הציבורית – מיהר ליישר קו עם מזכ"ל המפלגה והודיע, כי הוא תומך במהלכיו ומוותר על דרישתו לקיים את הבחירות תוך שבועיים… וזאת, כמובן, "כדי לשמור על שלמות המפלגה ו ט ו ה ר  ה מ י ד ו ת".

"תרגיל מסריח" נוסח 2005
אפס – הישנה כושי עורו, נמר חברבורותיו ?

פרס, אבי "התרגיל המסריח" של 1990 (ניסיונו הכושל להקים ממשלת שמאל-חרדים ב ר א ש ו ת ו, מאחורי גבו של ראש הממשלה המכהן, יצחק שמיר, בעוד הוא משמש שר באותה קואליציה) – לא שכח ולא למד דבר. אם מישהו זקוק היה להוכחה, קיבל אותה בישיבת מרכז מפלגת העבודה ביום ראשון, 26 ביוני 2005. בעוד שמעון פרס חוזר ומצהיר בפומבי, שהוא תומך ללא סייג בהצעתו של מזכ"ל המפלגה לדחות את הפריימריס לזמן בלתי מוגבל (עד לבירור מושלם של פרשת הזיופים), הצביעו אנשיו יחד עם מחנה פרץ  נ ג ד  דחיית ההתמודדות.

"שמעון פרס, שלכאורה תמך בהצעת הדחייה", מציינת כתבת "ידיעות" נחמה דואק, "פעל מאחורי הקלעים למען הצעת פרץ, שכן הוא מעדיף בחירות כעת לאור היתרון שמעניקים לו הסקרים ושעלול להיעלם, אם ההתמודדות תידחה לחודשים אחדים".

פואד בן אליעזר, שלאוזניו גונבה השמועה, צעק לעבר פרס מעל הבמה: "קום תגיד, אם אתה תומך, כי אנשים שלך לא יודעים. בוא לא נחזור על התרגילים של 88' – או שאתה תומך במזכ"ל, או שלא !"

אגב, מי שטבע בדיעבד את השם "התרגיל המסריח" היה יצחק רבין, שטען, "הבלוף הזה וכל ההסתאבות שבאה לחיים הפוליטיים בישראל בניסיון להרכיב ממשלה צרה, נכשל לא רק באופן טקטי אלא גם קונספטואלית…".

לימים, כשרבין שימש כראש הממשלה ופרס כשר הביטחון, הפך הוא עצמו מטרה לחתרנותו של פרס, וכך כותב יצחק רבין ב"פנקס שירות" (עמ' 534): "הנחת היסוד 'המוצקה', שעליה ביסס חתרן בלתי-נלאה זה את אשליותיו הייתה, שבינו לבין ראשות הממשלה אין מחסום אלא יצחק רבין…די לו אפוא לסלק אותי מדרכו ולהישבע את שבועת האמונים כראש הממשלה… הלהיטות הזאת לא ידעה גבול, הדחף הזה לא הכיר מגבלות. 'הכול מותר'…"

שמעון פרס הוכחה חיה לפתגם –
אין לך דבר קבוע יותר  מ ה ז מ נ י

 לפני כשנתיים נבחר שמעון פרס ליושב ראש ז מ נ י של מפלגת העבודה, כדי לשקמה ולהכינה לקראת הפריימריס לבחירת יושב ראש קבוע שיובילה להתמודדות נגד הליכוד, תוך שהוא מצהיר ומבטיח, שלא יציג את מועמדותו לתפקיד.

במקום את המפלגה שיקם פרס את עצמו, כשהוא מתכחש במצח נחושה להבטחתו, שלא להציג את מועמדותו בפריימריס. מפלגת העבודה בהנהגתו הולכת ומאבדת את צביונה הציוני ואת ערכיה הממלכתיים והופכת למפלגה של מיעוטים ושמאלנים. בעוד המיעוט הערבי הפך למחוז הגדול ביותר במפלגה, כ-23 אלף (יותר מ-% 22 ) – ירד מרחב התק"ם של הקיבוצים שהיווה לכל אורך הדרך את משענתה הציונית ממלכתית של המפלגה – לכ- 12 אלף מתפקדים.

והנה באה פרשת הזיופים והגיע שלב השאלות הקשות. כותב אטילה שומפלבי ב-Y NET:

"וישנן אין ספור שאלות אל היושב ראש, שמעון פרס, שטייל בעולם כאילו אין מחר באירועים בינלאומיים של האינטרנציונאל הסוציאליסטי, ואת ידו משך כנשוך נחש מההתעסקות במפקד. 'אני מועמד', היה אומר לעיתונאים, 'זה לא יאה שאתעסק במפקד'. אלא שפרס שכח שלמפלגת העבודה לא היה מזכ"ל עד לפני כשבוע, ובהיעדר אחד שכזה, האחריות על הנעשה במנגנון המפלגה מוטלת על היושב ראש. פרס, אגב, היה זה שניסה למנוע במשך חודשים ארוכים בחירת מזכ"ל חדש למפלגה, והאמת המרה היא, כי בשנתיים שבהן הוא היה אמור לנהל את המפלגה, הוא ריסק את מנגנוניה, הציג אוזלת יד ואפשר לכל אחד לעשות במפלגה כבשלו.."

יש הסבורים, שבכל מקרה – גם אם יידחו הפריימריס עד לאחר ההתנתקות – יצליח פרס בן ה- 82 המנוסה והתכסיסן להוסיף ולשמור על תארו, יו"ר ז מ נ י של מפלגת העבודה וגם יובילה ל מ פ ל ת ה הבאה בבחירות הקרובות, שלפי כל התחזיות יוקדמו לתחילת 2006. "אין לך דבר קבוע יותר מ ה ז מ נ י " – אומר הפתגם האנגלי. ומי שהטביע אותו ראה בוודאי לנגד עיניו את דמותו של שמעון פרס.

ואם אכן, כך יקרה – לא נותר אלא לאחל זאת למפלגת העבודה ולסיים בפרפראזה של פסוק ידוע מהמקרא: שמחו בשמעון פרס – וישמח שמעון פרס בכם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s