האומה שבגדה בגיבוריה

נפתלי דרזנר (אחיו של יחיאל דרזנר הי"ד) אומר קדיש באזכרה לעולי הגרדום בצפת, יום הזיכרון . צילום: פוטו-גולן, צפת
נפתלי דרזנר (אחיו של יחיאל דרזנר הי"ד) אומר קדיש באזכרה לעולי הגרדום בצפת, יום הזיכרון. צילום: פוטו-גולן, צפת

אהוד אולמרט: "עולי הגרדום מהווים עבור כולנו אות ומופת של עמידה איתנה על צדקת דרכנו", אך לא כך סבורים מנהלי רשות השידור הממלכתית.  קשר השתיקה לזכרם של עולי הגרדום נמשך בתקשורת בכנסת ובממשלות ישראל.  58 שנה לאחר קום המדינה עדיין נחשבים הם ל"פורשים" בעיני הממסד הממלכתי.

מאת: יוסף עבו עברון

רשות השידור הטעתה את השר הממונה

וכך כתב ב-6 במאי 2004 , ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, בתוקף תפקידו אז כשר הממונה על רשות השידור, באיגרת תשובה לפנייתו של כותב מאמר זה, בדבר החרמתה של רשות השידור הממלכתית את טקסי האזכרה של עולי הגרדום בצפת:

"מדינת ישראל הוקמה ומקיימת את עצמה בזכות בניה ובנותיה שסיכנו אתחייהם למענה ומסרו את נפשם עליה. עולי הגרדום, שנרצחו על ידי שלטונות המנדט בארץישראל מהווים עבור כולנו אות ומופת של עמידה איתנה על צדקת דרכנו ואמונתנו- אכן, בשנותיה הראשונות של המדינה נפקד לא פעם מקומם של אחינו ואחיותינו לוחמיהאצ"ל והלח"י שנפלו למען המולדת, אך אני סבור כי הימים האלה עברו ואינם…

אפס, הימים האלה לא עברו …

רשות השידור ממשיכה להחרים בעקשנות את טקסי האזכרה של עולי הגרדום בצפת . זה אירע ב-2005 וחזר על עצמו גם השנה, חרף העלאת הנושא בכנסת. מנכ"ל רשות השידור אף הוליך שולל את השר הממונה: "הטקס לא שודר", כותב מר אולמרט ב-31 ביולי 2005 , בתשובה לתלונתו של כותב שורות אלה: "מסרתי על כך הסבר במליאת הכנסת, בתשובה לשאילתה של ח"כ גדעון סער, וככל הנראה, התשובה שנמסרה לי ע"י מנכ"ל רשות השידור הייתה מוטעית…"

והחרפה הזו נמשכה גם השנה ואין פוצה ומצפצף.

 

הרוגי המלכות בדורנו מסמלים את ניצחון המרד נגד השלטון הבריטי בא"י

דברים שנשא נציג האצ"ל יוסף עבו עברון בטקס האזכרה לעולי הגרדום בצפת:

חברים, בני משפחות הלוחמים

הלווית עולי הגרדום בבית העלמין בצפת. מימין צבי עבו ז"ל
הלווית עולי הגרדום בבית העלמין בצפת. מימין צבי עבו ז"ל

עשרה גרדומים העמידו השלטונות הבריטים בארץ ישראל ועוד שניים במצרים, לשנים עשר לוחמי המחתרת – האצ"ל והלח"י. שלמה בן יוסף, אליהו בית צורי, אליהו חכים, דב גרונר, מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני, משה ברזאני, מאיר פיינשטיין, יעקב וייס, אבשלום חביב, מאיר נקר הי"ד.
כאן בבית העלמין העתיק בצפת, עיר הקבלה אפופת המסתורין, למרגלות הרי הגליל, ערש המרד נגד הרומאים, המרד שלא צלח – נחים דוממים שבעה מהרוגי המלכות בדורנו; הם מסמלים את ניצחון המרד נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל – ניצחון לאחר אלפיים שנה במערכה המתמשכת של עם ישראל לריבונותו על ארצו.

הם עלו לגרדום בחשכת הליל, בלי וידוי, בלי פרידה, בודדים לגורלם – והבדידות המזהרת עוטפת אותם גם כיום. במלאות 58 שנה למדינת ישראל, עדיין הם נחשבים ל"פורשים" בעיני הממסד הממלכתי – שום שר אינו טורח לכתת את רגליו לחלקת עולי הגרדום בצפת ביום הזיכרון הכללי לחללי מערכות ישראל, שום נציג של הממשלה; התקשורת ההמונית, רשות השידור הממלכתית, הממלכה השביעית על כל גווניה – מתעלמות בשיטתיות מטקסי האזכרה של עולי הגרדום.
ולא הועילו כל הפניות למנהלי רשות השידור הממלכתיים, לשרים הממונים על התקשורת. לדוב גרונר ולחבריו, שגבורתם ואומץ רוחם זעזעו בשעתם את אמות הספים של האימפריה הבריטית – אין ייצוג בממשלות ישראל, וגם לא בכנסת. אין להם זכות הצבעה במדינה, שקמה הרבה הודות להם – ואין מי שייצגם. יתר על כן, נראה שעושים הכול, כדי להשכיחם, למוחקם מתודעת הציבור. זה התחיל בתקופת ממשל מפא"י ההיסטורית, וזה נמשך עד היום, ובכל חילופי השלטון בישראל.

רק אותם עשרות בני המשפחות, הקרובים, החברים לנשק ששרדו – והם הולכים ומתמעטים משנה לשנה – משרכים דרכם לאטם במורד התלול לחלקת עולי הגרדום בבית העלמין בצפת, זקנים ותשושים, נושמים ומתנשמים במעלה ההר, בתום טקס האזכרה. ושום מוסד ממלכתי לא טרח עד היום לסלול כביש גישה אל אותה חלקה שכוחה של עולי הגרדום בצפת. ואם ישנו קנה מידה לגבורה ולהקרבה – שם הוא טמון.

שלא ככנופיות הטרור הפלשתיניות צמאי הדם
לוחמי המחתרת היהודים הקפידו שלא לפגוע באזרחים

היום, יותר מאי פעם בולט ההבדל התהומי, שבין מלחמתם של ארגוני המחתרת היהודים בתקופת המנדט הבריטי, לבין כנופיות הטרור הפלשתיניות. בעוד לוחמי המחתרת היהודים נאבקו בשלטון הבריטי בארץ ישראל, תוך הקפדה, שלא ייפגעו אזרחים חפים מפשע, גם לא מקרב המשפחות הבריטיות – ועל כך שילמו יותר מפעם מחיר יקר –

פעולות הטרור של הפלשתינים נערכות תוך התעלמות מוחלטת מחיי אנוש. כשיעד התקפותיהם הוא אזרחים חפים מפשע. תוך גילוי יחס של בוז כלפי כל נורמה מוסרית.
לוחמי המחתרת היהודים פעלו מתוך אידיאולוגיה. הם לא היו צמאי דם.
הם לחמו – ושרו. צעדו זקופים אלי גרדום, צוחקים למוות בפניו. קול שירתם מילא את הארץ, את בתי הכלא, את מחנות המעצר, את תאי המוות.
הם מתו, כשהחיוך אינו מפסיק לגווע על שפתיהם, והתקווה שורה על פניהם.

בתא המוות כשאיום הגרדום מרחף מעל לראשיהם חיברו מיכאל אשבל ויוסף שמחון את השיר, "נגני נגני לי גיטרה…כי ציפור לדרור שואפת… " וזמן מה לאחר מכן, בכלא עכו, חיבר מיכאל אשבל את המנונם של לוחמי האצ"ל בתש"ח," היום שרה הקטנה…" הם לא היו משוררים, השניים, הם היו חיילים בלי מדים, אשר רוחם העז ידע לפרוץ החוצה, אל הדרור, מבין חומות הכלא העבות.

מיכאל אשבל ויוסף שמחון ז"ל
מיכאל אשבל ויוסף שמחון ז"ל, מתוך החוברת קול החופש, בעריכת יוסף עברון, מאי 1947

רצה הגורל האכזרי, ושני מחבריהם של השירים, שניצלו ברגע האחרון מעמוד התלייה, בעקבות מבצע נועז של חטיפת קצינים בריטיים על ידי הארגון הצבאי הלאומי – ימצאו את מותם בצורה טרגית: יוסף שמחון עוד זכה לראות בהגשמת חלומו הלאומי ובכינונה של מדינת ישראל – אולם לא הספיק לחיות בה הרבה , וב1955- נהרג בתאונת עבודה קטלנית בנגב. מיכאל אשבל (מייק) לא הרחיק לכת אלא מאות מטרים ספורים אל עבר החופש הנכסף ונפל שדוד מכדורי הקלגסים הבריטיים, ב4- במאי 1947, שעה שנפרצו חומות כלא עכו על ידי הארגון הצבאי הלאומי. ובעודו מוטל שותת דם על אם הדרך עכו – צפת צעק לעבר נוסעיו של אוטובוס "אגד" שחלף על פניו: "יהודים, ראו – איך אנו מתים כאן למענכם..!"

אל לנו לתת להשכיח את זכרם ואת פעלם

וכך, במלאות 58 שנה להקמתה של מדינת ישראל, אנו ניצבים שוב בדחילו וברחימו מול שבעת המצבות המיותמות של הרוגי המלכות בדורנו – שבעה מגיבוריו ההיסטוריים של עם ישראל בכל הדורות. תזכורת אילמת למה שאירע כאן לפני  58 שנה – לפני קום המדינה, שקמה הרבה בזכותם.

הם דוממים. אולם אנו, שנותרנו בחיים, אל לנו לתת להשכיח את זכרם, את החיוך שקפא ללא עת, את השירה שנקטעה באיבה ואת החיים הצעירים שהקריבו מרצונם, כדי שהאומה הזו תשוב ותחיה במדינה עצמאית משלה בארץ האבות. שומא עלינו להקים קול זעקה גדולה נוכח הבגידה הזו בזכרם, להתריע בקולי קולות, ולא לחשות עוד.

יהי זכרם ברוך.

קראו גם: כך מזניחים את קברי שבעת עולי הגרדום בצפת, כתבה nrg מעריב, עדי חשמונאי, 2010

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s