הנפילים הנשכחים ונסורת החגבים

שמות עולי הגרדום באנדרטה לזכרו של דב גרונר ברמת גן
שמות עולי הגרדום באנדרטה לזכרו של דב גרונר ברמת גן

למלחמת העצמאות, בת השנה ומחצה, שרובה ככולה ניטשה בחזית הערבית – קדמה מלחמה ממושכת אחרת – מלחמת השחרור מעול הקיסרות הבריטית. במלחמה זו, שנמשכה כארבע וחצי שנים – מינואר 1944 ועד לחצות ליל ה- 15 במאי 1948 – ניהלו קומץ של אנשי אצ"ל ולח"י, גברים ונשים נועזים, מאבק עיקש נגד הממשל המנדטורי של בריטניה. מלחמה זו, עטורת גבורה והקרבה, טבולה בדם בסבל ובגרדומים – נמחקה כליל מספרי ההיסטוריה הממוסדים, כאילו לא הייתה ולא נבראה. ומצב מביש זה נמשך עד היום ולא השתנה גם עם חילופי השלטון: המורשת היחידה הנלמדת היא מורשת הפלמ"ח וההגנה. 

יוסף עברון

עשרה גרדומים העמידו השלטונות הבריטים בארץ ישראל ועוד שניים במצרים, לשנים עשר לוחמי המחתרות של האצ"ל והלח"י : שלמה בן יוסף, אליהו בית צורי, אליהו חכים, דב גרונר, מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני, משה ברזאני, מאיר פיינשטיין, יעקב וייס, אבשלום חביב, מאיר נקר – הי"ד. שניים מהנידונים למוות: משה ברזאני ומאיר פיינשטיין שמו קץ לחייהם לפני מועד הוצאתם להורג. גם אחד מאנשי "ההגנה",  מרדכי שוורץ, הוצא להורג בתלייה, אך אין מונים אותו עם עולי הגרדום – הוא רצח את חברו לאוהל, שוטר ערבי, כעניין אישי, וההגנה התנערה ממנו לחלוטין. כל דור רואה את בבואתו המשתקפת מראי תקופתו ושוכח שהוא אינו אלא תולדה של קודמו, של פעליו, של מחדליו;

מה יודע הנוער של היום על לוחמי המחתרות של שנות ה-40 ?

קשר השתיקה לזכרם של עולי הגרדום ולוחמי המחתרות נמשך בתקשורת, בכנסת, ובממשלות ישראל 59 שנה לאחר כינון המדינה – ואין מוחה ואין פוצה פה. ומדובר בממשלה, שרוב חבריה שורשיהם בתנועה הלאומית הז'בוטינסקאית, ובחלקם צאצאי מנהיגי מחתרות האצ"ל והלח"י.

 

אף לא מילה על עולי הגרדום בתקשורת הממלכתית

שעות ארוכות צפיתי במסכי הטלוויזיה ביום הזיכרון הכללי לחללי מערכות ישראל והאזנתי רב קשב לשידורים על האזכרות בבתי העלמין הצבאיים בכלי התקשורת הממלכתיים. אף לא מילה אחת על עולי הגרדום וחללי לוחמי המחתרות. בבוקר יום העצמאות האזנתי לראיון חוזר עם חיים חפר על שירי הפלמ"ח (תמיד נעים לשוב ולשמוע את השירים שליוו אותנו במלחמת הקוממיות), אך היו גם שירים אחרים, שנוצרו בתאי המוות כשאיום הגרדום מרחף מעל לראשיהם של יוצריהם.

כך חיבר מיכאל אשבל את השיר , שהפך להמנונם של לוחמי האצ"ל בתש"ח, "היום שרה הקטנה…עלי בריקאדות ניפגש…" ושיר אחר שחיברו מיכאל אשבל (מייק) וחברו לתא המוות, יוסף שמחון, ולהלן כמה שורות מתוכו:

מיכאל אשבל ויוסף שמחון ז"ל
מיכאל אשבל ויוסף שמחון ז"ל, מתוך החוברת קול החופש, מאי 1947

רצה הגורל האכזרי ומחבריהם של השירים הללו, שניצלו ברגע האחרון מעמוד התלייה בעקבות חטיפת קצינים בריטיים על ידי האצ"ל – ימצאו את מותם בצורה טרגית: יוסף שמחון נהרג ב-1955 בתאונה עבודה קטלנית בנגב, ומיכאל אשבל (מייק) נפל שדוד מכדורי הבריטים ב-4 במאי 1947 בפריצת חומות כלא עכו על ידי האצ"ל – תוך שהוא מספיק להרחיק כמה מאות מטרים לעבר החופש הנכסף.

שירים אלה ועוד רבים אחרים שנוצרו בתנאי המחתרת לא הועלו מעולם לשידור בכלי התקשורת הממלכתיים של מדינת ישראל.  יתר על כן, גם המנונו של האצ"ל "תגר על כל מעצור ומיצר…", ההמנון הזה לא נשמע השנה ביום האזכרה ליד האנדרטה לדב גרונר ברמת גן.

הנימוק מפי נציג "ברית חיילי האצ"ל" : הטקס הוא ממלכתי כללי, גם של ה"הגנה…" כך משתלטת אט אט מורשת ההגנה והפלמ"ח על המעט שעדיין מייצג האצ"ל – את פריצת כלא עכו הם כבר מייחסים לעצמם בסרט "אקסודוס" – ולא ירחק היום וליד אנדרטת דב גרונר ישמיעו את המנון הפלמ"ח.

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s