לזכרו של גרנק יעקב, "דב הבלונדיני", שנפל בכיבוש עוג'ה

ההסתערות על עוג'ה אל חפיר (מתוך הספר "תקומת ישראל" י. קלינוב)
ההסתערות על עוג'ה אל חפיר (מתוך הספר "תקומת ישראל" י. קלינוב)

ערב מבצע 'חורב', בדצמבר 1948, נמשך קו החזית בינינו לבין המצרים לאורך ציר ביר-עסלוג' – מבטחים בדרום, במערב סמוך לרצועת עזה על ציר מבטחים – בארי – ניר-עם, ובמזרח בציר בית-גוברין – באר-שבע – נבטים. השטחים ממערב, מדרום וממזרח לצירים אלה היו בשליטת המצרים. הצבא המצרי היה ערוך במספר מוקדים: בגזרת עזה–רפיח; בגזרת עסלוג' – עוג'ה- רפיח; בכיס פלוג'ה; בגזרת הר חברון. היה חשש של פריצה מצרית מציר עוג'ה אל-חפיר – עסלוג' לכיוון באר-שבע. בפני ישראל עמדה הבעיה כיצד להדוף את המצרים מהנגב, ולבסס את שליטתנו בו. על רקע זה תוכנן מבצע 'חורב' (22.12.48 – 6.1.49), שכונה גם מבצע 'ע' – (עסלוג', עוג'ה, עגילה). מטרת המבצע הייתה לרתק להגנה את המצרים ברצועת החוף באזור עזה -רפיח, ‎לחסל את מאחזם בציר עסלוג'- עוג'ה לכפות עליהם נסיגה מרצועת עזה אל מאחורי הגבול הבינלאומי. יוסף עברון בעדות אישית מהקרב בעוג'ה אל חפיר.

 

כיבוש עוג'ה אל-חפיר ב-25-27/12.48

יעקב גרנק, הידוע בכינויו דב הבלונדיני (הסרן דב)
יעקב גרנק, הידוע בכינויו דב הבלונדיני (הסרן דב)

על חטיבת שריון 8 הוטל לכבוש את עוג'ה אל-חפיר. המטרה הייתה להתקדם על הדרך הקדומה מחלוצה לרוחייבה, מכיוון צפון-מזרח, ולתקוף את הכוח המצרי בעוג'ה. הדרך מחלוצה לרוחייבה הוכשרה והכוח התקדם בהתאם לתכנית, אולם ב"נחל הלבן" (ואדי אל-אביאד) היו קשיי עבירות: הכנסת גדוד טנקים לוואדי הצריכה עבודה ממושכת של טרקטורים, והנסיעה לכיוון כביש רפיח-עוג'ה, ומשם דרומה בוואדי עוג'ה, נמשכה כל הלילה. גדוד טנקים 82 יצר מגע עם המשלט מצפון-מערב לעוג'ה בשעות אחר-הצהריים, לאחר שבבוקר הותקף המשלט מן האוויר. לאחר שניסיונות הפריצה הראשונים לעבר עוג'ה לאורך הכביש נבלמו, נשלחה פלוגה מגדוד 89 לתקוף מכיוון צפון-מזרח. פלוגת הקרב בראשותו של יעקב גרנק (איש הלח"י שנודע בכינויו, "דב הבלונדיני") הסתערה באומץ על המוצב המבוצר (עוג'ה אל חפיר – כיום "ניצנה"). פגזים מתפוצצים סביבם, אך הם ממשיכים בהתקדמותם והמשוריינים משיבים אש מתותחיהם.

 

כשהחלה ההסתערות נמצאתי בג'יפ מחלקת הסיירים, שהוביל את הפלוגה עד למרגלות הגבעה, עד לנקודת הזינוק. כל הפלוגה עברה על פנינו, פנים מחייכים, ידיים מנופפות לשלום, כשדמותו של דב, תמיר, ומשרה סביבו ביטחון, בולטת בגובהה ברכב הפיקוד. מאחוריו שרשרת של פעולת נועזות, החל מהמלחמה בבריטים בתקופת המחתרת ועד לפריצת מבצר עיראק סואידן, שכל הניסיונות לכבוש אותו עלו קודם לכן, בתוהו. פלוגתו של דב דוהרת לעבר פסגת הגבעה של עוג'ה; כדורים ופגזים נצלפים ללא הרף. דמותו של דב בולטת על זחל"ם הפיקוד, זקוף כתמיד ומשמיע את הוראותיו בקור רוח, כשלפתע נדם קולו. כדור פגע בצווארו. מתברר, שהפלוגה נכנסה לשטח פתוח, מטווח היטב על ידי המצרים. ניתנת הוראת נסיגה, ושעה קלה לאחר ההסתערות שבה הפלוגה על עקבותיה, בלי מפקדה, כשעל הזחל"מים מוטלים עוד שנים עשר חללים.
למחרת עם שחר חודשה ההתקפה על עוג'ה בכוח טנקים, רגלים, ובהפצצה מן האוויר.
עם בוקר 27.12, לאחר פריצה של גדוד 82 לכיוון התל, וגדוד 89 לכיוון הכפר, הסתיים הקרב, ועוג'ה אל-חפיר נפלה בידי כוחותינו. הלילה שקדם לנפילתה של עוג'ה היה אחד הקשים שעבר על גדוד 89 – "גדוד הפשיטה הממוכן", ותעיד על כך הכתבה מתוך יומני:

הלילה – "בטרם נכבשה עוג'ה"
יום ראשון – 26.12.48 – שעה 23.00

הכוכבים נוצצים קרים וקשוחים. תמיד זה אותו נוגה חיוור וחסר הבעה. בכל מקום אותו האור: בהוליווד הצוהלת, בסין הרעבה, בערבות המדבר הדומם. כך הם קרצו לאדם בראשית הימים, וכך יוסיפו ויקרצו לו בוודאי, עד אחריתם. קפואים, אילמים בלי צל של רגש. ורק בני אדם מיואשים או מאושרים ראו בהם שותפים לרגשותיהם, עדים דוממים לחוויותיהם. ולא העלו על דעתם, כי רחוקים מדיי הכוכבים, ורק אורם המטעה קוסם לשוכני האדמה בברק ערמומי, ספק לועג, ספק מעודד.

וגם הלילה הם נוצצו כדרכם, שלווים אדישים, והרוח המדברית נשבה – צוננת ומכאיבה; ועננים קלים ריצדו בשובבות – הכול כרגיל…

במרחק צעדים מספר נחו גופותיהם הדוממות של דב וחבריו; אי שם על קו הרקיע הבריקו אלומות אור; נקודות אדומות זעירות הרהיבו את העין – וכל אחת מהן אצרה בקרבה את המוות. נערים צעירים ישנו אולי את לילם האחרון – עם שחר הם ישובו יסתערו על עוג'ה.

המולת התותחים התערבה עם שאון מכונות הירייה, עם נחרת הישנים, עם אנקת הפצועים – ויצרה סימפוניה ישנה ועתיקה; סימפוניה החוזרת על עצמה זה דורי דורות ולא תסתיים עד עולם.

ורק הן, הגוויות, לא לקחו בה חלק. הן נחו שקטות דוממות, כאותם כוכבים רחוקים.

לבכות -? מה טעם ?!
הן מחר אף אתה עלול לשכב כך בשלווה, וזה כה פשוט – קשה יותר יהיה להמשיך בלעדיהם – להמשיך ולהילחם; ושום ניצחון לא יוכל עוד להשיב לגדוד את מה שאבד לו במדבר; בלי דב הגדוד לא ישוב לעולם למה שהיה.

האתמול -?

הוא משתרע מעבר למרחבי זמן אין סופיים.
מתי היה זה שראית אותם לאחרונה ? האמנם היה זה הבוקר ?האם לא אלפי דורות חלפו להם מאז.

המחר- ?
הוא יבקע בעוד שעות מספר, או שמא לא יבקע עוד לעולם…
דם, זיעה, חול, דמעות – כך הולכת ונרקמת אגדת הנגב; אך הנדע, כשתושלם לקרוא בין השורות, משהו על הכאב של רוקמיה ?!

המבצע השיג את המשימה העיקרית והוא גירוש כל הכוחות המצריים מהנגב והשמדת חלק מהם. המבצע אילץ את המצרים להסכים להפסקת אש, ומצרים הייתה המדינה הערבית הראשונה שהסכימה לשבת עם ישראל לשיחות על הסכמי שביתת הנשק. במבצע לא הושגה המטרה של ניתוק רצועת עזה מסיני והיא נשארה בתחומי השלטון המצרי.

 

פורסם בערוץ שבע

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s