מנחם בגין – יהדותו

מנחם בגין, אתר הכנסת
מנחם בגין, אתר הכנסת

מאת: יוסף עברון
הוא פתח את מלחמת השחרור, חתם על הסכם שלום עם מצרים, דגל ב"עליונות המשפט", קידם שכבות חלשות בחברה, שקד על הקמת התנחלויות, יזם את חוק רמת הגולן והורה על הפצצת הכור האטומי בעירק 19 שנה לפטירתו של מנחם בגין ז"ל, ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל שלא נכנע ללחצים.

יום חמישי, ד' באדר ב' (10.3.11), הוא יום השנה ה-19 לפטירתו של מנחם בגין ז"ל ושני כתרים עטורים לראשו:
הראשון
– כמפקד הארגון הצבאי הלאומי, שפרסם ב-1 בפברואר 1944 את כרוז המרד נגד השלטון המנדטורי בארץ ישראל ופתח בכך את מלחמת השחרור;
השני – כראש ממשלת ישראל שחתם על הסכם השלום הראשון עם הגדולה במדינות ערב, עם מצרים (הסכם שלום המתמשך מזה 35 שנה ושכולנו תקווה שלא ייפגע בתהפוכות המשטר שאנו עדים להן כיום).
בגין היה ראש הממשלה הראשון שהגדיר עצמו כיהודי, לפני היותו ישראלי; הוא החשיב עצמו כמנהיג יהודים ולא רק כ"ראש ממשלת ישראל"‏‏. ושלמותו וקיומו של העם היהודי עמדו לנגד עיניו כמשימה ראשונה במעלה. "ישראל לא תבקש משום אומה, קרובה או רחוקה, גדולה או קטנה, כי תכיר בנו להתקיים", חזר והצהיר: "לא אנהל משא-ומתן על קיומי ואיני זקוק לאישורו של איש על זכותי להתקיים". ב-1982, כראש ממשלה, אמר: "אחרי מותי אני מקווה שאזָכֵר מעל לכל, כמי שמנע מלחמת אחים – זה חשוב בעיניי מהפיקוד על המחתרת, מראשות הממשלה, מחוזה השלום ומחוק רמת הגולן".

עמדות ואידאולוגיות

מנחם בגין התחנך על ברכיה של תורת ישראל יחד עם אהבה עזה לארץ ישראל. אמונתו בזכותו הנצחית של עם ישראל על ארץ ישראל בשלמותה ההיסטורית, משולבת בנימוקי ביטחון להבטחת עתיד ישראל ובניה. האידיאולוגיה שלו התמקדה במאבק על שלמותה של ארץ ישראל המערבית, דהיינו: אי-ויתור על שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, וחתירה להחלת הריבונות הישראלית על שטחים אלה במסגרת של הסדר קבע עתידי.בחתימת חוזה השלום עם מצרים ראה בגין אינטרס ראשון במעלה, מפנה היסטורי במעמדה של ישראל במזרח התיכון והזדמנות להפסקת שפיכות הדמים. יחד עם זאת, בכל מהלך פגישותיו עם סאדאת וקרטר בקמפ דייוויד, באה לידי ביטוי השאיפה לשמור על ארץ ישראל מכל משמר. כאשר בגין ויתר על שליטה ישראלית בסיני, ביקש בכך להבטיח ריבונות ישראלית מלאה בארץ ישראל המערבית כולה, כולל ירושלים. "אנו תובעים לעצמנו את יהודה, שומרון וחבל עזה לא בזכות הכוח אלא בכוח הזכות", הכריז. בקבלו את פרס נובל לשלום לשנת 1978 יחד עם סאדאת, אמר: "הפרס מגיע לא לי, הוא מגיע לעמי, על הסבל הרב שנפל בחלקו, על האבידות הכבדות שאבדו לו, על אהבתו את השלום וכיסופיו העמוקים אליו".בגין החשיב עד מאוד את "עליונות המשפט" הן במישור החוקתי והן במישור החברתי. ידועה האימרה מתוך נאום שידור הרדיו שלו בעת קום המדינה: "ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה", ופרט לכך כתב: "חייב העם, אם הוא בוחר בחרות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר משהוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של 'עליונות המשפט'".מיד עם היבחרו לראש הממשלה, יזם בגין את פרויקט שיקום השכונות, שבא לקדם את השכבות החלשות בעיירות הפיתוח ובערים הגדולות. בקווי היסוד של ממשלתו קבע: "פעולה למען ביטול העוני והושטת עזרה למשפחות ברוכות ילדים, במיוחד בדיור ובחינוך" (בעוד שהוא עצמו, עד לבחירתו לראש הממשלה, התגורר עם בני משפחתו בדירת קרקע בת שני חדרים בתל אביב). ביוזמתו, אישרה הכנסת באפריל 1978 את הצעת החוק, לחינוך חינם לגילאי 17-16.

משך כל תקופת כהונתו שקד בגין על הקמתן של התנחלויות רבות ביהודה ובשומרון. "מדי פעם שנפגשתי עם קרטר", סיפר בנאום שנשא בתל אביב ביוני 1981, "הוא היה אומר לי: 'מיסטר פריים מיניסטר, ההתנחלות שלכם היא בלתי חוקית והיא מכשול לשלום'. ואני הייתי משיב לו: 'מיסטר פרזידנט, ההתנחלות שלנו היא חוקית והיא תחזק את השלום'. כך דיברנו ארבע שנים. הוא בשלו ואני בשלי. ובינתיים הקימונו מאה ארבעים וארבעה יישובים חדשים! לא נכנענו לשום לחצים". "ולאלה שטענו, שאסור לנו להקים התיישבויות במקומות שבהם יושבים ערבים, הייתי משיב: איך נבנתה ארץ ישראל? איך נבנתה חניתה ב-1938, אם לא על-ידי הליכה ללב היישוב הערבי…? ואם יש יפי נפש שמעקמים את האף, אז שהאף שלהם יהיה עקום…".

ביום 14 בדצמבר 1981 יזם בגין את "חוק רמת הגולן", אשר החיל את המשפט הישראלי על רמת הגולן. בגין יצא מבית החולים לכנסת בכיסא גלגלים, על-מנת להעביר את החוק בכל שלוש הקריאות הדרושות ביום אחד: "לא יימצא איש, שלמד את תולדותיה של ארץ ישראל, שינסה להכחיש כי במשך דורות רבים הייתה רמת הגולן חלק בלתי נפרד של הארץ", טען בנאומו בכנסת. וכשארצות הברית זעמה והממשל הודיע כי אינו מכיר בו. הגיב בזעם: "האם אנחנו מדינת ואסלים שלכם? האם אנחנו רפובליקת בננות?".

ביום 7 ביוני 1981 הורה בגין על הפצצת הכור האטומי בעירק. הפעולה תוכננה במשך מספר חודשים ונדחתה מספר פעמים קודם לכן. ביום שלמחרת, בשלוש בצהריים, הודיעה הממשלה כי הכור העירקי הושמד על-ידי חיל האוויר הישראלי. גורמים בשמאל הישראלי – ובראשם שמעון פרס, שהתנגד עוד קודם לכן לתוכנית – טענו כי הפעולה היא התגרות חסרת-תקדים במדינות העולם ואינה יעילה למטרת עצירת ההתחמשות הגרעינית העירקית. יתרה מזאת, הם אף אמרו כי הפעולה, או לפחות פרסומה ולקיחת האחריות הישראלית עליה, היא תרגיל בחירות. לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, נראתה ההפצצה בעיני רבים כצעד נבון, אשר תרם לביטחון מדינת ישראל והעולם, ומאה חברי-כנסת חתמו על מכתב לבגין המודה לו על יוזמתו.

הקשר המיוחד לעיר צפת

למנחם בגין היה קשר מיוחד לצפת והוא אף נהג לפקוד מדי שנה את קברותיהם של שבעה מעולי הגרדום הטמונים בחלקה מיוחדת בבית העלמין העתיק בצפת. בצוואתו אף ביקש להניח עפר מחלקת עולי הגרדום בצפת מתחת לראשו (ראש העיר, אילן שוחט, אישר בדברי האזכרה שנשא לזכרו בצפת, שבקשתו זו אכן מולאה).זיקתו של בגין ז"ל לעיר צפת החלה עוד בראשית דרכו כמפקד האצ"ל, ב-1944, וכמעט שהביאה ללכידתו על-ידי השלטונות המנדטוריים. ומעשה שהיה כך היה: בעוד הבריטים מחפשים את מפקד האצ"ל בנרות ומציבים פרס כספי על ראשו – נהג מנחם בגין לעלות מפעם לפעם לצפת, כדי להתרגע קמעה במלון הרצליה (שהיה בבעלותם של בני משפחת פרל, אשר רובם ככולם היו מגויסים לאצ"ל והמלון שימש מקלט בטוח לאנשי הארגון). לא זו בלבד אלא שאף שלח לשם את רעייתו, עליזה ז"ל, להינפש עם הילדים בימי הקיץ החמים.באחד מסופי השבוע הגיע בגין למלון הרצליה עם כמה מחברי המטה של האצ"ל, ביניהם יעקב מרידור, ובעוד הם מסבים לשולחן בליל שבת, מפזמים נעימות חסידיות ומטיבים לבם ביין, פרצו אנשי הבולשת הבריטים (שכנראה קיבלו רמז מודיעיני כלשהו) אל אולם האוכל, והחלו חוקרים את הסועדים. בגין ואנשי פמלייתו העמידו פנים אדישים והמשיכו לפזם בקול נמוך, כדרכם של החסידים, כאילו המתרחש סביבם אינו נוגע להם. אנשי הבולשת העיפו לעברם מבט קצר ופנו לעברו של שולחן סמוך, שם הסב צוות מודדים, בחורים צעירים שזופים וחסונים, שתאמו את תיאוריהם של אנשי המחתרת היהודית, כפי שהצטיירו בעלוני המודיעין. הללו נעצרו מיד והובלו לחקירה…

בצאת השבת נפרדה פמליית בגין מבעלי המלון ויצאה לדרכה. בכניסה לעכו אירע תקר באחד מגלגלי הרכב, ועוד הם עוסקים בהחלפתו, נעצרה לידם בחריקה מכונית משטרה וממנה זינקו שניים מאנשי הבולשת, שהשתתפו בחיפוש בליל שבת. "האם אתם זקוקים לעזרה?", שאלו, ולאחר רגע העירו בהשתוממות: "פניכם מוכרים לנו, הלא נפגשנו במלון בצפת…?! שרתם כל-כך יפה…!", הוסיפו בחיוך.

פורסם במחלקה ראשונה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s