שרגא עליס (חיים טויט), לוחם האצ"ל הנועז שנפטר השבוע

שרגא עליס (חיים טויט) סגנו של גידי, חבר בח"ת ומפקד ח"ק ירושלים
שרגא עליס (חיים טויט) סגנו של גידי, חבר בח"ת ומפקד ח"ק ירושלים. מקור: הספר "גידי", מאת יוסף עברון

שרגא עליס נולד בשנת 1921 בפולין, בגיל 15 עלה עם משפחתו ארצה וב-1938 הצטרף לאצ"ל. בזמן ה"סזון" חיפשה אותו המשטרה בביתו בתל-אביב ועל-כן הועבר לירושלים ושימש מפקד הח"ק (חיל הקרב). היה סגנו של גידי (עמיחי פאגלין) וחבר בח"ת. השתתף בפעולות רבות, ובין השאר פיקד על ההתקפה השנייה שנערכה על מרכז הבולשת הבריטית במגרש הרוסים ואף קיבל ציון לשבח על התנהגותו בקרב זה. ביוני 1945 הועבר לתל-אביב, צורף לחטיבת התכנון (ח"ת) והשתתף בתכנון פיצוץ מלון המלך דוד, ההתקפה על מועדון הקצינים הבריטים (בניין גולדשמיד) ועוד. על האופן שבו קיבל את הכינוי "חיים טויט", מספר יהודה לפידות בספרו "בלהב המרד", שער שני: כשהיה שרגא עליס בקורס "סגנים" שהתקיים בשוני בסוף שנת 1943, הכינו את החניכים לקראת הכרזת המרד ופתיחת שורה של פעולות צבאיות נגד שלטון המנדט הבריטי. בקורס הִרבו לדבר על הקרבה ועל האפשרות של מוות, אם בפעולה עצמה ואם באמצעות הגרדום. העיר שרגא: מדוע מדברים כל הזמן על "טויט" – "מוות" באידיש – מדוע לא נדבר על "חיים"? מאז דבק בו השם "חיים טויט".

 

סרטון מרכז מורשת בגין, פרויקט התיעוד: שרגא עליס בראיון על מנחם בגין

 

בין שרגא עליס לעמיחי פאגלין (גידי) נרקמו יחסי ידידות שהניבו שיתוף פעולה פורה למן היום הראשון להיכרותם.
וכך מספר לעברון שרגא עליס על נסיבות היכרותם: "עדיין חיה בזיכרוני פגישתנו הראשונה כמו היה זה רק אתמול. את הרעיון יזם איתן לבני. היה זה בתקופה שלאחר הפילוג עם אברהם שטרן, וכמו רבים אחרים, החלטתי ליטול לעצמי חופשה קצרה מפעילותי באצ"ל – פסק זמן ראשון מאז הצטרפתי לשורותיו ב 1938. והנה, באחד מימות הקיץ של שנת 1943, מתקשר אלי איתן לבני: "הגיע הזמן שתחזור לעבודה מלאה בארגון", אמר, "אני שולח אליך בחור שישוחח עמך על כך, מכל מקום, כדאי לך להכירו, בטוחני שתמצאו שפה משותפת". באותה תקופה כבר הייתי בעל בית מלאכה למסגרות ולאניסטלציה, התחלתי "להריח" קצת כסף, וזה מצא חן בעיני… לא קסם לי לשוב ולהסתבך בבעיות המחתרת. עתה זה מלאו לי 21 שנה, והייתי בעיני מבוגר ו"זקן" לעיסוקים מעין אלה. אלא שאיתן התעקש ולא רציתי לפגוע ביחסי הידידות שנרקמו בינינו במחתרת. "בסדר" – אמרתי – "שלח את הבחור ונראה…".
וכשהופיע – לא היה שום צורך להציגו. ידעתי שזה הוא אף כי מעודי לא ראיתיו קודם לכן: גבוה, עיניים שחורות, מכנסיים קצרצרים, סנדלים תנ"כיים. העיף מבט בוחן קצר על הסביבה והמתין בסבלנות סמוך לפתח עד שאסיים להתמקח עם אחד הלקוחות. ושעה שעמד שם, שעון בתנוחה מרושלת שכה אפיינה אותו כפי שלמדתי בעתיד, לא יכולתי שלא להשוותו עם דמותו האגדית של גריבלדי, גיבור מלחמת השחרור של איטליה, שתמונתו התנוססה באותה עת מעל גבי פלקטים בחוצות ל אביב בעקבות סרט קולנוע. כשהתפניתי לבסוף מעיסוקיי, הפליט לעברי בשמץ של חיוך: "אתה שרגא". "כן" – השבתי – "ואתה בטח גריבלדי.."
"עדיין לא" – אמר, ושנינו פרצנו בצחוק. באותו רגע הבנתי בצורה מוחשית את מושג הכימיה ביחסיהם ההדדיים של בני אדם".

"פעם, לעת מצוקה, באתי לשפוך את לבי לפניו. הוא האזין לי בסבלנות, וכשכיליתי לדבר, נעץ בי מבט ארוך ואמר בקולו השקט, והדברים שהשמיע אז עדיין מהדהדים באוזניי ויוסיפו ללוותני עוד ימים רבים: "חיים" – אמר – "אנחנו כולנו חיים בנס. אינני פטליסט במשמעותה המלאה של המילה, אולם אני מאמין שמה שצריך לקרות, כמעט אי אפשר למונעו. אלה הם חיינו וזהו הגורל שבחרנו בו מרצוננו החופשי. תירגע – ותמשיך לצעוד קדימה במסלול שקבעת לעצמך. עלינו להמשיך, ככל שהדברים תלויים בנו, לעבר המטרה שהצבנו לעצמנו. ומעבר לזה – אשר חייב לקרות – יקרה ממילא".
(ראיון מוקלט עם עברון, 1996, מצוין בעמ' 356 בספר "גידי")

עוד על פועלו של שרגא עליס ז"ל, ניתן לקרוא בספרו של יוסף עברון: "גידי והמערכה לפינוי הבריטים מארץ ישראל" , בעמודים: 54, 96-97, 104, 106, 108, 120, 122, 125, 205-207, 209, 223, 263-265, 289-290, 313, 356-357.

יהי זכרו ברוך!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s