אובמה לא יכול

מקור: ויקיפדיהבמאמר לשבת, מנתח שגריר ישראל בדימוס יורם אטינגר, מדוע לנשיא אובמה אין מנופי לחץ משמעותיים על ישראל, גם אילו היה רוצה לשבש אספקת אמצעי לחימה ולהימנע מהטלת וטו במועצת הביטחון.

בניגוד לשיטת הממשל בישראל, שיטת הממשל בארה"ב מציבה מול הנשיא את  הקונגרס השווה בעוצמתו לנשיא, לא תלוי עצמאית בנשיא, ובכוחו לשנות, לבטל, ליזום, לתקצב ו"ליבש" מדיניות בתחומי פנים, חוץ וביטחון. בניגוד לעמדת נשיאי ארה"ב, הקונגרס מפגין בשיטתיות תמיכה סוחפת בישראל ומאז 1993 מאגף את ממשלתה מימין;  הביא להפסקת המעורבות הצבאית האמריקאית בווייטנאם, אנגולה וניקרגואה; לפתיחת שערי ברה"מ להגירה;  לשדרוג דרמטי של שתוף הפעולה הכלכלי והביטחוני בין ישראל לארה"ב; מנע קיצוץ בסיוע החוץ לישראל; הביא למשלוחי נשק מתוחכם לישראל; ומונע אשרור אמנה בינלאומית למניעת הפצת נשק גרעיני. מחוקקים דמוקרטים אילצו את אובמה למנוע את גינוי ישראל במועצת הביטחון בגין ההתנחלויות.

למרות שאובמה משתוקק לקדם את העניין הפלשתיני על ידי נסיגה ישראלית סוחפת, הוא אינו רואה בעניין הפלשתיני יעד מרכזי כמו הרפורמה בתחומי הבריאות ההגירה, האנרגיה והרווחה, מינוי שופטים ושיקום הכלכלה, שקידומם מחייב תמיכת המחוקקים הדמוקרטים, שרובם תומך מושבע בישראל.  אובמה לא יקריב את שתוף הפעולה החיוני עם המחוקקים הדמוקרטים על מזבח העניין הפלשתיני.

העניין הפלשתיני אינו ציר מרכזי בעיצוב יחסי ישראל-ארה"ב, ולכן נוסק שתוף הפעולה האסטרטגי למרות אי-ההסכמה העמוקה בין כל נשיאי ארה"ב וראשי הממשלה מ-1948.  אינטרס ארה"ב חורג מהעניין הפלשתיני שהשפעתו המוגבלת על התפתחויות אזוריות מופגנת על ידי הצונאמי הערבי שאינו קשור לעניין הפלשתיני.

תרומת ישראל לאינטרסים אמריקאים חיוניים הפכה את יחסי המדינות לכביש דו-סטרי של תועלת הדדית, במיוחד על רקע ירידת הפרופיל הצבאי האמריקאי והתרומה הגואה של ישראל לתעשיות הביטחוניות והאזרחיות בארה"ב. לדוגמא, ארה"ב מסייעת בהצטיידות "כיפת ברזל" ובתמורה מקבלת טכנולוגיה ייחודית והעברה הדרגתית של הייצור וכל היצוא לארה"ב. מרכזי מחקר ופיתוח בישראל מספקים ל-250 חברות הייטק אמריקאיות חידושים פורצי-דרך. ישראל מהווה מעבדה ייחודית בתנאי-קרב המעבירה לתעשייה האמריקאית אלפי לקחים/שדרוגים התורמים מיליארדי דולרים לתעסוקה, יצוא ומחקר בארה"ב.

גם אילו היה אובמה יכול להעניש את ישראל באופן משמעותי, לא היה עושה זאת לפני הבחירות לקונגרס בנובמבר 2014, היכולות להעביר את השליטה בסנאט למפלגה הרפובליקנית, ולהפוך אותו "לברווז צולע". הצטיירות אובמה כעוין את ישראל – הנהנית מתמיכה גבוהה של הבוחר האמריקאי, בעוד תדמית אובמה נמצאת בשפל – תפגע במועמדים הדמוקרטים, תביא אולי לרוב רפובליקני בסנאט, שיהפוך את הקונגרס ללעומתי יותר ויסתום את הגולל על מורשת אובמה. נשיא כהונה שנייה מאבד מכוחו ככל שמתקרב לתום כהונתו האחרונה.

מבן גוריון ועד שמיר עמדו כל ראשי הממשלה בלחצים כבדים יותר מהלחץ הנוכחי, עם נכסים צבאיים, כלכליים, דמוגרפים ודיפלומטיים מצומצמים יותר. כושר עמידתם הביא למתיחות קצרת-טווח, אך להערכה ארוכת-טווח האחראית לשיתוף הפעולה המיוחד עם ארה"ב.

יורם אטינגר, "במחשבה שנייה: יוזמה ישראל-ארה"ב" 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s