כשאבשלום וילן מחפש תימוכין לחלוקת ירושלים אצל בן גוריון

bengurion"אם יש לעם ולארץ נשמה – הרי ירושלים היא נשמתה של ארץ ישראל ושל העם היהודי. אנו יודעים מה היא ירושלים לנו – מאז דוד המלך ועד היום. אין עיר בעולם, אפילו לא אתונה ורומא, שמילאה זמן כה רב תפקיד כה גדול בחיי עם, כפי שמילאה ירושלים בחיי העם היהודי. (פורסם בפברואר 2008)

מאת: יוסף עברון

הזיקה הנפשית העמוקה למולדת הקדומים של ישראל , לירושלים וללשון העברית, שבה נתחבר ספר הספרים, אלה הם המעיינות העמוקים והנאמנים, שמהם שאבו פזורי ישראל את הכוח המוסרי הנפשי בגולה לעמוד מאות בשנים בכל קשיי הנכר ולהתקיים עד בוא הגאולה הלאומית…..

הלאומיות והאמונה של ישראלקשורות זו בזו, מראשיתו של עמנו ועד היום. וכשם שלא ויתר העם היהודי במשך אלפי שנהעל אמונתו, על ייחודו הלאומי ועל תקוותו לשוב לציון ולירושלים – למרות רדיפות שלאהיו דוגמתן בהיסטוריה האנושית – לא ויתרה ישראל על ירושלים , העיר שהיא חלק בלתינפרד מההיסטוריה הישראלית, מאמונת ישראל ונשמת עמנו. השרידים היקרים מהעבר הגדולהעומדים על תלם בעיר זו, שבועת האמונים לעיר קדשנו, שדור אחרי דור חזר עליה, בכלהנדודים, מעל נהרות בבל לפני יותר מאלפיים שנה ועד ימינו אלה; הניסיונות במשך כלימות הגולה לשוב לעיר זו, על אף כל התלאות והצרות שפגשו את מחונני ירושלים; היישובהיהודי שלא פס מעיר זו במשך הדורות – כל אלה עשו את ירושלים לנקודת המוקד של האהבה, הגעגועים, השאיפות והתקוות של העם היהודי" (מתוך דברים שנשא בן גוריון בכנסת ב  31.7.1967)

 

הפרשנות המסולפת של אבשלום וילן לדברי בן-גוריון

ח"כ אבשלום (אבו) וילן, לשעבר מזכיר הקיבוץ הארצי וממייסדי "שלום עכשיו" , שגדל על ברכי תנועת "השומר הצעיר והאידיאולוגיה של "שמש העמים", החבר סטלין – ספק אם אי פעם היה מחסידי השקפותיו המדיניות של דוד בו גוריון,

ולא כל שכן, כשאת הסטאליניזם החליפה במחנה השמאלנים ההזדהות עם מאבקם של הערבים למען מדינהערבית בארץ ישראל …  אך ראו זה פלא: במאמר התקפה חריף (הנתמך ע"י מוריס סטרון, פרופסור למדעים בז'נווה) נגד הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, ("הארץ"- 18.2.2008), הוא מגייס לעזרתו, תוך ניסיון מעוות ופרשנות מסולפת, לא פחות ולא יותר מאשר את דוד בן גוריון.. ועל מה יצא הקצף ? על שהרב העז להביע דעתו בשבועון הבריטי, The Jewish News,
"כי על הערבים המתפללים במסגד אל-אקצה להכיר בכך, שירושלים שייכת רק ליהודים; וכי למוסלמים יש כבר את מכה ומדינה, ואין להם צורך במקום קדוש שלישי…" . חבר הכנסת וילן קובע בנחרצות: "כולם יודעים כי בסופו של יום לא יהיה מנוס מחלוקת ירושלים לשתי בירות, ישראלית ופלשתינית…"

האמנם כ ו ל ם, ח"כ וילן – ?
כותב שורות אלו, למשל, איננו נמנה עם אותם "ידענים", והרי לפניך, לפחות, א ח ד, שאיננו נכלל בקולקטיב ה "כ ו ל ם".

"הרב מצגר מסייע להפוך סכסוך פוליטי בין שישה מיליון יהודים לחמישה מיליון פלשתינאים, לסכסוך עם יותר ממיליארד מוסלמים…" מקונן חבר הכנסת הנכבד; האם לא הגזמת "במקצת" לגבי מספרם של הפלשתינים, מר וילן, אפילו בהשוואה למפקד האוכלוסין של "הרשות" בכבודה ובעצמה ? ועד כמה אכפת למיליארד המוסלמים גורלם של הפלשתינאים יכולנו לשוב וללמוד רק לאחרונה מנעילת שערי מצרים בפני תושבי עזה !
מילא, לשמש שופרם התעמולתי של הפלשתינים הנה פריבילגיה ייחודית של השמאל, זכות שהרווחתם ביושר ובעמל של שנים, ואיש לא יוכל וגם לא ירצה לגזול אותה מכם – אבל לסלף את משמעות דבריו של בן גוריון, להציבו כתומך בעמדות הפוליטיות השמאלניות, לגבי שלמותה של ירושלים כבירתה הנצחית של ישראל – זוהי גנבת דעת, שלא תסולח.
"דוד בן-גוריון, שצפה את הדילמה למרחוק, אמר בנאומו הפומבי האחרון, ב-1973, כי יהיה מוכן לוותר על מזרח ירושלים תמורת מאה שנות שלום ( שכן יש צורך במאה שנים כדי להפוך את העם היהודי לאומה)", מנפנף בגאווה ח"כ וילן במשפט ציני קצר, שדלה מתוך דבריו של בן גוריון, משפט המבטא יותר ספקנות מאמונה ב"מאה שנות שלום עתידיות" עם הערבים, בדומה לאמרה בערבית של "בוקרה פיל משמיש".
וכשאנו קוראים את דברי הפרשנות של וילן, ש"בן-גוריון הבין את שהרב עובדיה יוסף, הרב מצגר וקיצונים דתיים לדורותיהם ממאנים להבין, שבירושלים אפשרית רק פשרה פוליטית המנותקת לחלוטין מהקונפליקט הדתי…", איננו יכולים שלא להיזכר בחזותו הדמיונית של גורג' אורוול, בספרו 1984, על עולם שבו: 2 ועוד 2 הם 5 ו- מלחמה היא שלום…
עולם שבו מאורעות העבר מתוקנים לפי הצרכים, כך שדוד בן גוריון הופך בו בין לילה ל"מצדד בחלוקת ירושלים…".

 

ב.ג: התיישבות יהודית נרחבת בירושלים העתיקה וסביבותיה

על עמדתו המוצהרת של דוד בן גוריון בנושא ירושלים – עמדה שלא סטה ממנה כהוא זה עד סוף ימיו – ניתן ללמוד מנאומו בכנסת ב-31.7.1967 – ימים אחדים לאחר מלחמת ששת הימים, ולהלן כמה קטעים ממנו המלמדים על זיקתו הבלתי מתפשרת של מייסד המדינה בנושא בירתנו הנצחית:

 "אין ספק, שבין השטחים שגבורת צה"ל החזירה לרשותנו, השטח החשוב והיקר ביותר הוא ירושלים העתיקה  ו ס ב י ב ו ת י ה…ידעתי שאין בעולם ובארץ זו מקום יקר בעיני עמנו וקרוב ללבו ומעורה בו כירושלים זו, שהפכה בירת ישראל לנצח נצחים…יש רק דרך אחת להבטיח למעשה ולנצח נצחים את יהדותה וישראליותה של ירושלים וסביבותיה, ממזרח העיר ועד מורד הר הצופים , מצפונה עד אחרי שדה התעופה בעטרות, קלנדיה בלע"ז, ומדרומה ועד קבר רחל אמנו…שומה עלינו ליישב,את הרובע היהודי בתוך ירושלים, שנחרב ונהרס על ידי הערבים, ואת סביבותיה של ירושלים בכל השטחים הריקים והבלתי מיושבים, ממזרח, מצפון ומדרום על ידי יישובן של משפחות יהודיות מתושבי ירושלים החדשה ושאר חלקי הארץ, וממתנדבים יהודים מהתפוצות; עלינו לעקור כל מחיצה והבדלה, בין ירושלים העתיקה, המזרחית, ובין ירושלים החדשה, המערבית, ולהפוך שתיהן לעיר אחת, מאוחדת ומושלמת על תושביה היהודים והלא יהודים, עם עירייה אחת נבחרת לפי החוק על ידי כל תושביה וכפופה למרות הריבונית של מדינת ישראל… אולם גם זה אינו הכול: עלינו לתכנן ולהקים בזמן הקרוב ביותר ובמאמץ הגדול ביותר יישובים יהודיים בצפונה, במזרחה ובדרומה של ירושלים, עד קבר רחל אמנו, כמובן מאליו…רק מפעל התיישבות זה בתוך ירושלים העתיקה וסביבותיה יחזיר לעולמים את ירושלים לעם, לעם אשר יצר בעיר זו ערכים בני אלמוות ועשה עיר זו למשוש תבל גם בחורבנה ובגלותה, ויגדיל שמה וכבודה בתוך הפרחתה והעלאתה למרכז רוחני ומדעי מהגדולים והחשובים בעולמנו המתחדש ותתקיים בימינו הנבואה:מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

דוד בן גוריון לא חזר בו מדעתו על ייחודה של ירושלים עד יומו האחרון.

בקיץ 1972, שנה וחצי לפני מותו, שב והצהיר בראיון עמי: "אף פעם לא אמרתי להחזיר את כל השטחים,
אמרתי מ ח ו ץ  ל י ר ו ש ל י ם  ו ל ר מ ת  ה ג ו ל ן,  וגם זאת, בתנאי, שהערבים יהיו מוכנים לכרות עמנו ש ל ו ם  א מ ת,  וכיום אני מסופק, אם הם מוכנים לכך…" ולאחר הרהור קצר הוסיף: "אילו הסמכות הייתה היום בידי, לא הייתי מורה על פירוק התיישבויות והחזרת שטחיהן לערבים: דבר אחד הוא להחזיר מדבר שומם – ודבר אחר הוא להחזיר שטח פורח מיושב על ידי יהודים…".

היה לו, כנראה, חוש נבואי באשר להתנהגותם ומהלכיהם של יורשיו בשלטון, שהישרדותם הפוליטית עדיפה בעיניהם על פני שלמותה של מדינת ישראל ושל ירושלים כבירתה הנצחית.

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s