מה ששמעון פרס שכח להזכיר על קברו של בן גוריון

1_oמאת: יוסף עברון

אין לך אבסורד משעשע, או עגום (תלוי איך מתייחסים לכך), מאדם, שמימיו לא עטה מדי צהל וכל חייו חמק מלשרת בשורותיו – ההופך עצמו פתאום לדוברו ולמגנו. מי ששמע את נשיא המדינה, שמעון פרס, מכריז בפאתוס ליד קברו של בן גוריון,"שכל המיידה אבן בחייל, כאילו יידה אבן במדינת ישראל " – שב ונוכח עד כמה אין גבול לצביעות. פרס הוא חסיד מטבעות הלשון, המליצות הנשגבות והמילים המצלצלות המכסות על תוכן דל – לאחר ששב וסיפר, בפעם המי יודע כמה, על פגישתו הראשונה עם בן גוריון בהיותו בגיל 15 ועל התרשמותו העמוקה מאישיותו ומחזונו הגדול להיות "אור לגויים" הוא מגיע סוף סוף לעיקר, לאפילוג, לענייני דיומא, ומצטט מדבריו: "ישנה רק מדינה אחת וחוק אחד וקיום המדינה מחייב את קיום חוקיה, וכל המפר אותם על המדינה להתייצב נגדו ללא היסוס…" לא, אין זה מקרה, שמכל אמרותיו של בן גוריון בחר פרס במוסכמת והמובנת מאליה (כשהיא מופנית כרמז עבה כלפי פנים, ולא קשה לנחש כלפי מי); נוח לו לעסוק באקטואליה, ובאמצעותה לדלג על "ספיחי" העבר, האם לא הצהיר, זה לא כבר, שיש למחוק מתוכניות הלימוד את מקצוע ההיסטוריה ? ("למה לזכור? העבר לא מדהים במיוחד…" ). באמרי שפר מעין אלה נקל לדלג ולהשכיח כעבור 35 שנה לפטירתו, את עמדותיו העקרוניות של דוד בן גוריון בנושאי ירושלים, רמת הגולן, הנגב והחזרת שטחים מיושבים. אשר על כן, נשוב ונזכיר את מה שהנשיא פרס מעדיף להשכיח מתודעת הציבור. (פורסם בדצמבר 2008)

דוד בן גוריון על חשיבות ההתיישבות בנגב
במלאות 60 שנה לכינונה של מדינת ישראל, כשלרשותה חילות היבשה, האוויר והים החזקים ביותר במזרח התיכון – היא סופגת ללא הרף מטחי טילים ומרגמות על יישוביה בדרום ובנגב, ללא תגובה הולמת, והקונספציה השלטת בהנהגתה היא בריחה מכלימה ממוקד ההתלקחות ופינוי יישובים פורחים… כיצד נהג מייסד המדינה, דוד בן גוריון, בתפקידו כשר הביטחון, ערב מלחמת הקוממיות, כשלרשותה של ישראל לא היה אפילו תותח אחד או מטוס קרב בודד? להלן קטע מנאומו בישיבת הועד הפועל הציוני ב-6 באפריל 1948, המלמד על קווי מחשבתו המדינית :

"…אם המדינה לא תחסל את המדבר – עלול המדבר לחסל את המדינה… בעיית הנגב שונה מבעיית הגליל, עמק יזרעאל, השרון וכל חבל ארץ אחר בארץ. בכל מקום בארץ עלינו להגן על יישובים קיימים ואילו בנגב עלינו להגן על מדבר, על לא -יישוב. אולם הגנת הנגב אינה דומה להגנת חבל אחר. לא נוכל להגן עליו אם לא ניתן לו מה שאין לו – יהודים, הרבה יהודים, יהודים מצוידים גם במקלעים, מרגמות, רובים, רימונים ומכוניות משוריינות וטנקים, וגם במחרשות ובאתים ובמזמרות, כדי שיכולו להפריח כל נקודה שיש בה טיפת מים, ויוכלו לבנות יישוב ליד כל מעיין ולגדל בערבה עצים וירקות…עלינו להקים שורה של יישובים ממין חדש, שונים מהרגיל, שאינם כתובים "בשולחן ערוך" של אקדמיה צבאית, אלא מהווים חטיבות מעורבות של מתיישבים, לוחמים, חקלאים וחיילים.

בלי המלחמה לא נעשה התיישבות, ובלי התיישבות לא ננצח בנגב
כשאחד מיועציו הצבאיים הבכירים של בן גוריון, שלום עשת (פריץ אייזנשטט), שהייתה לו השפעה ניכרת בכל הקשור בארגון הצבא ובהכנת תוכניות מבצע, טען לפניו, שיש לפנות ללא דיחוי את ארבעה עשר יישובי הנגב, שמדרום לכביש עזה באר שבע, ובהן 400 תושבים בלבד, כיוון שאין להם סיכוי להחזיק מעמד נגד כוחות הפלישה הערביים – כמעט ובן גוריון גירש אותו מהחדר, ובו במקום הטיל עליו את המשימה, לתכנן את הגנתם של היישובים ולא את פינוים… כעבור חודש יצא בחריפות נגד הקולות שטענו, שכל כוח שיישלח לנגב יחליש את היישוב. "עלינו להגן על כל נקודת יישוב יהודי בארץ", הכריז . ובדעה זו החזיק עד לפטירתו.

ירושלים ורמת הגולן לא להחזיר אפילו בתמורה להסכם שלום
בקיץ 1972, שנה וחצי לפני מותו, בראיון מיוחד עם כותב המאמר, הצהיר בן גוריון על התנגדותו הנמרצת לפירוק היישובים בסיני ולהחזרת שטחיהם למצרים. "יש הבדל גדול בין החזרת שטחים שוממים, לבין החזרת שטחים מיושבים", קבע, "דבר אחד הוא להחזיר מדבר, ודבר אחר הוא להחזיר שטח מיושב על ידי יהודים" – הטעים: "אילו הייתה היום הסמכות בידי, אני לא הייתי פוקד על פירוק ההתיישבות היהודית…" מן הראוי לזכור, שהמדובר היה אז בכמה יישובים דלילים בלב המדבר, קל וחומר מה הייתה עמדתו של בן גוריון כיום לגבי פירוקם של גושי התיישבות פורחים ומאוכלסים ברבבות יהודים. אשר לירושלים ולרמת הגולן, דעתו הייתה עקבית ונחרצת: "אף פעם לא אמרתי להחזיר כל השטחים. אמרתי מחוץ לירושלים ורמת הגולן. וגם זאת בתנאי, שהערבים יהיו מוכנים לכרות עמנו שלום אמת!" על עמדתו זו הוא חזר בתקיפות בתוכנית "מוקד" של הטלוויזיה הישראלית ב-1972, ובתשובה למראיינו, שלום רוזנפלד, הוא שב ומכריז, שאין להחזיר בשום תנאי את רמת הגולן וירושלים העתיקה – אפילו לא בתמורה להסכם שלום. "ירושלים וגולן לא להחזיר", טען נמרצות, "אפילו לא בתמורה לשלום. עבדתי בסביבת הגולן שלוש שנים כפועל חקלאי. משום מה, לא הגעתי אז אל הגולן. לראשונה הגעתי לשם ביום השביעי אחרי מלחמת ששת הימים; עמדתי משתאה למראה עיניי: "ריבונו של עולם", שאלתי את עצמי, "איך תושבי העמק היהודים נותרו בחיים ? והרי אלה היושבים למעלה יכולים לעשות מה שהם חפצים עם היושבים למטה, ואלה שלמטה אינם יכולים לעשות כלום. והרי ידעתי בבטחה, שמטרתם הייתה להשמיד את היישוב היהודי בגליל – ואם הם לא עשו זאת, רק מראה שאין להם כל כישרון…, מלמלתי לעצמי".

עורכי העיתונים שלום רוזנפלד ודוד פדהצור ועימם המשפטן הפרופ' אביגדור לבונטין מראיינים את ראש הממשלה לשעבר,
דוד בן גוריון. בדקות האחרונות הוא מתייחס לסוגיית החזרת השטחים. הראיון המלא במוקד, 1971:

מן הראוי היה, שבשנה ה-60 למדינת ישראל וה-35 לפטירתו של דוד בן גוריון, נשיא המדינה, שמעון פרס, המתיימר להיות תלמידו (פעם גם ראה עצמו כיורשו), יזכיר גם את עמדותיו המדיניות, אף כי כיום הן אינן עוד לרוחו.

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s