"ביום סגריר" – סואץ 56 במבט חדש

sagrirמאת: אלומה עברון
היום מלאו 60 שנה למבצע קדש (סיני). זוכרת עוד בהיותי ילדה, איך אבי יוסף ז"ל הוציא ספר בשם "ביום סגריר" (הוצאת אותפז, 1968) ובו תיאר את כל רכש הנשק של מדינת ישראל הטריה דאז, שהיה קשור הדוקות במבצע קדש. שני עשורים לאחר מכן ריענן אבי את הספר והוציא מהדורה אקטואלית בשם "סואץ 1956 במבט חדש" (הוצאת מודן, 1986) עם מבט לאחור הכולל ריאיונות עם שמעון פרס, מאיר עמית, חיים ישראלי ופרופ שמעון שמיר, הבודקים מה השיג או לא השיג המבצע הזה. מדברים רבות על סיפורי גבורה במלחמת יום הכיפורים ("כוח צביקה" -סיפור השנוי במחלוקת) אך לא מדברים כלל על סיפורי גבורה במבצע קדש, אז הנה אחד מהם – צלם העיתונות אברהם ורד שצילם במבצע קדש תחת אש, בסיכון רב.

מבצע קדש – צילום תחת אש

צלם 'במחנה' אברהם ורד, שהתלווה לצנחנים בקרב הפתיחה על המתלה וזכה בעיטור מופת על צילום תחת אש מאשים: כל אותה הצנחה בדרך שבוצעה הייתה  כישלון מכאיב וצורב של אריאל שרון

יוסף עברון

 

הפוסט המלא – כאן

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “"ביום סגריר" – סואץ 56 במבט חדש

  1. "קדש" "סיני" מילים נרדפות למלחמה שהייתה כאן לפני 60 שנה. הייתי שם . היא אחת מחמש אחרות שהשתתפתי פיזית .
    ניסינו לומר לאחר כל מלחמה זו המלחמה האחרונה….."אז אמרנו"…..(אז לא הגיעו הבאות-הגיעו..).
    לפני 10 שנים ערך ראש עיריית רמת גן ,מאמצת הצנחנים,מר צבי בר,במלאת יובל שנים למלחמה זו טקס רב רושם באוניברסיטת "בר אילן", בה חולקו מדליות לצנחנים שצנחו במתלה , זכיתי גם במדליה כאיש שריון שיחידתו חברה וסייעה לפעולה זו בדרך היבשה. עבורי המדליה זה אות נוסף ל 2 אחרות שקבלתי ממלחמה זו.
    בעת ההיא חייל סדיר בגדוד השריון 9 . שאחת הפלוגות שלו חברה לסייע לצנחנים במתלה.
    עם כניסתנו לשטח הלחימה בסיני , נפצעתי קלות בראשי,נחבשתי בתחבושת האישית ופוניתי לתאג"ד להמשך טיפול, שם הבנתי שעבורי המלחמה תמה.
    -התביישתי-!!!
    עטפתי ראשי בכפייה לבנה שהייתה ברשותי וחזרתי ליחידה ללא קבלת אישור. על הקרב עצמו כבר נכתב רבות לא אוסיף אלא את המראות הקשים בלשון המעטה של הרוגים ופצועים וכו' לחייל צעיר בשנים "ילד טוב" תל אביב .==חושלתי!
    בתום 8 ימים המלחמה נשלחתי לבית החולים בבאר שבע שם הורדה –נתלשה ממצחי התחבושת– כאשר צלקת רצינית נשארה במצחי ושתורד בניתוח פלסטי לאחר כ 20 שנה.
    חזרתי ליחידה שהייתה בין היחידות האחרונות שעזבו את סיני ומקום מושבנו האחרון היה ברפיח.
    חזרנו למחנה "נתן" שם נערך לנו טקס קבלת "אות סיני" אותו ענדנו בגאווה על החולצה .
    עם סיום שרותי הסדיר בצ.ה.ל. התייצבתי לשחרור בבסיס קליטה ומיון ונתבקשתי להחזיר את התחבושת האישית-הסברתי היכן היא. נאמר לי שהייתי צריך להשלים את הציוד עם גמר המלחמה (ידעתי) . פחדתי שאז יתברר שברחתי מתחנת איסוף הפצועים וזו עבירה יותר רצינית ולכן דחיתי.
    נשפטתי על אבדן התחבושת ונקנסתי ב חצי לירה !
    מענק השחרור בעת ההיא היה חמש וחצי לירות!! כלומר ממענק השחרור הורד לי סכום של 10%
    זו הייתה המלחמה הראשונה בה השתתפתי ויצאתי ממנה עם 3 אותות זיכרון א. על החולצה ב. על המצח ג. המדליה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s