טקס ההצדעה המסורתי של הענקת "אות יקירת הליכוד" מוענק מדי שנה לחברות ליכוד רבות פעלים. ב2017 זכתה לכך יהודית עבו עברון . את האירוע כיבדו השר ישראל כץ, השר חיים כץ, חברי הכנסת, בני בגין נאוה בוקר, ד”ר ענת ברקו, נורית קורן, שרן השכל ואמיר אוחנה.
יהודית עבו עברון, בת נעמי ונחמיה קנטרוביץ' נולדה ברחובות. סבה, ר' ניסן קנטרוביץ, היה ממייסדי רחובות והמוכתר הראשון של המושבה. את השכלתה העממית רכשה ברחובות ואת השכלתה התיכונית בגימנסיה "השכלה" בתל-אביב. בד בבד הייתה חברה בתנועות הנוער מכבי, בית"ר והגדנ"ע, ובהיותה כבת 16 הצטרפה לאצ"ל.
היתה מפקדת כיתה באצ"ל והשתתפה במלחמת השחרור בכיבוש הכפרים במשולש. עם קום המדינה, עסקה בחינוך, הוראת טבע וחקלאות ובהדרכת מורות במדעי הטבע. בוגרת המחזור הראשון שהוכשר באונ' ת"א בתוכנית הניסויית למדריכות טבע ומדעים (פרויקט מט"ל) בהובלתו של פרופ' דוד חן. היתה בין הראשונות בארץ שעסקה בהטמעת תוכניות לימוד חדשניות בטבע ומדע וזכתה לציון לשבח משר החינוך באותם ימים – מר יגאל אלון. השתתפה עם תלמידיה בתוכניות הטלוויזיה החינוכית להוראה מדעי הטבע. ניהלה את מרכז הטבע בגבעתיים וכיום עוסקת בציור. במשך יובל שנים, סייעה לבעלה יוסף עבו עברון ז"ל דור חמישי למשפחת עבו הידועה מצפת, בארגון תהלוכת ספר התורה בערב ל"ג בעומר מבית עבו בצפת לקבר הרשב"י במירון. יהודית הינה ציירת פורייה בסטודיו של יואב שועלי בגבעתיים, בתמונותיה מתבטאת אהבתה לארץ ישראל, נופיה ואנשיה.
ומספרת יהודית: "התגייסתי לאצ"ל ברחובות, עיר הולדתי, בגיל 16. הייתי אז תלמידת תיכון בגימנסיה "השכלה" בתל אביב, וכל בוקר נסעתי לשם מרחובות. אולם יש השכלה אחרת, שאותה לא למדתי בגימנסיה: השכלתי כחברת המחתרת אצ"ל. השכלה זו כללה, מיד עם התגייסותי, קורס בכלי נשק: אקדח, מקלע, תת-מקלע ועוד, שעברתי בסניף אצ"ל ברחובות. (בתמונה משמאל – מפקד האצ"ל מנחם בגין עם היציאה מהמחתרת – "רוצה אני להצטלם עם בת החן הזאת…" לימים הוא חתם לי הקדשה על התמונה, שזכתה בתחרות צילומי ארץ ישראל)
עם "השכלה" זו הסתובבתי בשטח, כשאני מעבירה כלי נשק על גופי מרחובות לראשל"צ, רמת גן ופתח תקווה. בצד פעילות זו השתתפתי בסיורים לאורך פסי הרכבת, כדי לבדוק אותם לפני הנחת מוקשים, לדוגמא מרחובות בדרך לבאר יעקב. בנוסף היה עלי לעזור בגיוס חיילים חדשים למחתרת.
כך הכרתי את יוסי עבו-עברון, בעלי לעתיד, לימים סופר ועיתונאי, מחבר הספר "גידי" והמערכה לפינוי הבריטים מארץ ישראל (הוצאת משרד הביטחון,2001), שהיה מגייס חיילים חדשים. באחת הפעמים הוא נשלח לרחובות, ואני קיבלתי תפקיד להנחות אותו לכתובותיהם של בני הנוער המועמדים לגיוס. תפקידו היה להשפיע עליהם להתגייס. נפגשנו שוב, כשהוא תפס במקרה טרמפ לירושלים, אך הנהג עצר ברחובות.מאז לא נפרדנו. נישאנו ב-1949 ונולדו לנו שתי בנות : אלומה ורפאלה, (ולימים שני נכדים: זוהר-יהודית ורוני-יוסף)
בגהה ובשוני, המשכתי את השכלתי המחתרתית כשעברתי קורס מ"כים, ועם הקמת מחנה אצ"ל ברחובות התמניתי למפקדת כיתת רובאים, והדרכתי כיתות של מגויסי אצ"ל, כאשר כל כיתה מנתה כ-10 מגויסים.
עברתי הרפתקאות רבות. הנה אחת מהן: במלחמת השחרור התעקשתי להצטרף למתקפת כיבוש שלושה כפרים במשולש. ההתרגשות במחנה אצ"ל גאתה, כשנמסר לנו שאנו עומדים להתקיף שלושה כפרים במשולש, (סינדיאני, אום אל שוף וחובייזה) לא רחוק מבנימינה ושוני – שם עברתי באותה תקופה קורס מ"כים. כולי נרגשת מגודל ההתקפה המתוכננת שאלתי אם אוכל להשתתף בה. "לא ולא!" הייתה התשובה. "איננו משתפים בנות, כי אין להם תפקיד מיוחד בהתקפות מסוג זה. אילו היית חובשת, שזה תפקיד מקצועי, היית יכולה להצטרף…" באותו רגע החלטתי – אם מצרפים חובשות להתקפה – הכירו את החובשת…
למחרת, ביום ההתקפה, הבחנתי בסניטר בובי, שאותו הכרתי מהמושב נחלת ז'בוטינסקי.
"היי, בובי", אמרתי לו. "אני חובשת! קח אותי אתכם!"
"חובשת? כל כך צעירה? איך ייתכן?" השתומם הלה. ואני בשלי – "אני חובשת! תזדקקו לאחת כמוני בהתקפה!"
עקשנותי, כך מסתבר, השתלמה – יצאתי להתקפה כ"חובשת". מה היה קורה אילו היו באמת מזדקקים לי? על כך לא חשבתי. מסימני גיל הנעורים האימפולסיבי. ואכן, כל ההתקפה לא ארכה זמן רב. גידי (עמיחי פאגלין) הביא עמו מרגמה, שהוא עצמו המציא והרכיב במו ידיו, ירה בה כמה יריות שהפחידו את תושבי הכפרים כל כך, עד שנשאו רגליהם וברחו במהירות. כפר אחר כפר חזרה התופעה. גידי יורה כמה יריות, והמוני כפריים נסים בבהלה. את ההתקפה הזאת אזכור תמיד.
mizkar מִזכּר 